היזהרו! אם אתם רואים אמריק'ס נקסט טופ מודל בקצב של הוט, תכנסו לפוסט הזה שוב בעוד 3 שנים בערך. ותמסרו ד"ש לפאולינה בדרך – היא לא שרדה יותר מדי בפאנל.

נשארתם? ראיתם? יופי.

אם אתם זוכרים מהפוסט הקודם על העונה ה-13 של טופ מודל, הקונספט של העונה הוא petit models – משמע, דוגמניות עד 1.70 מ'. גם בגובה 1.70 טיירה הצליחה למצוא פאגליות לתפארת (כולל 2 הבלחות מבחילות של טיוואנה הדוחה מהעונה הקודמת) שהתחרו על תואר ה"דוגמנית" הבאה של ארה"ב (המרכאות אינן טעות).

מהעונה הזו יוצאת דוגמנית. זו הפעם הראשונה, לדעתי לפחות, שטיירה מכתירה מישהי שבאמת יכולה טופ מודל. לא קטלוגים, לא ריאליטי אחרים, לא מסלול בגמר פרוג'קט ראנווי, אלא ממש דוגמנית היי-פאשן אמיתית שנראה על שערי מגזינים נחשבים יותר מ-17 או דוכנים של קאברגירל.

ניקול פוקס היקרה, אני מאחלת לך מכאן ממחשבי בישראל, המון הצלחה בריאות ועושר. מי יתן ותהיה קייט מוס הבאה (רק בלי כל הקוקאין והצרות).

למי קראת 1.70?

מפחיד קצת לגלות שנגמר עשור. בכל זאת, בכל פעם שנגמר עשור אני מחליפה קידומת, ואם בפעם הקודמת זה היה מספר כיפי כזה ומגניב, עכשיו זה יהיה מספר בוגר ואחראי. אוף. התחלתי את הפוסט בנימה דכאונית משהו.

עכבר העיר ואורנג' טיים מסכמים עשור, ומבקשים מגולשים לדרג את הסרטים, הסדרות והשירים האהובים עליהם מהעשור הראשון של המאה ה-21. בכל קטגוריה יש 100 פרטים שמהם צריך לבחור בין 3 ל-5. קשה. קשה מאד.  יש גם פעילות אונליין, במסגרתה התבקשו בלוגרים לכתוב על הבחירות שלהם, ובתמורה אנחנו משתתפים בתחרות משלנו שבסופה מערכת קולנוע ביתית. אין לי יומרות לזכות, אבל ננסה. להצבעה לבחירות שלכם הקליקו על הקישור שלי (מופיע גם למעלה). תודה!

אז להלן הבחירות שלי. הן כמובן מייצגות אך ורק אותי:

טלוויזיה:

יש יותר מדי!!!!! אי אפשר לבחור 10? 20?

באפי ציידת הערפדים – Buffy The Vampire Slayer – התחילה בעשור הקודם וסיימה בנוכחי. כל כך הרבה יותר מסדרת נעורים והתכנית שאני תמיד אבחר כטובה ביותר. אני בטוחה שאתם מסכימים איתי.

זהות בדויה – Alias – התחילה מצוין, המשיכה מצוין, ואז באה התדרדרות נוראית. אני תמיד מוכנה לראות שידורים חוזרים של סידני בריסטו, דאדי בריסטו, מייקל ווהן, גריבלדי ומיליון הטוויסטים והקליף-האנגרים שהסידרה הזו סיפקה (For starters, my name isn't Michael Vaughan).

האוס – איך אפשר מצעד בלי האוס? דרמה נוסחתית שמתחילה בתעלומה, עוברת דרך לופוס ונגמרת באפיפני של אחד ד"ר גרגורי האוס. כבר 6 עונות ולא נמאס.

הישרדות ארה"ב – ניצחה את המירוץ למיליון כנציגות הריאליטי בהצבעה. לא באמת צריכה להסביר למה.

אורות ליל שישי – Friday Night Lights – נציגה של אותן סדרות קטנות ומקסימות שאף אחד לא רואה. היא עדיין משודרת (בארץ אאל"ט ב-yes) ומומלצת בחום. התכנית מתמקדת בנבחרת הפוטבול של התיכון המקומי בעיר דילון, טקסס, שבה הכל, אבל הכל סובב סביב הפוטבול, וניצחון הוא האופציה היחידה. סדרת דרמה-בנות במסווה של דרמת ספורט.

אם הייתי יכולה לבחור עוד אז: הכי גאים שיש, המשרד ארה"ב, דוסון קריק, בנות גילמור, בוסטון ליגל (דני קריין!), ביג בראדר (האמריקאי), True Blood, המפץ הגדול, הפמליה, ורוניקה מארס, מלאכים באמריקה ומשפחה בהפרעה.

 

קולנוע:

האביר האפל – לא רק בגלל הית' לדג'ר, אבל בעיקר בגללו. מי חשב שסרט קומיקס שבו מעלים מחדש דמות של ג'ק ניקולסון יהיה מדהים כל כך. אם לא עשיתם זאת עד עכשיו, תראו.

הר ברוקבק – ביקור נוסף של הית' לדג'ר ברשימה, למרות שבסרט העדפתי את ג'ק ג'ילנהול. סיפור מרגש על שני קאובויז קשוחים בהרי הרוקי, שמגלים שהם מחבבים אחד את השני בצורה קצת אחרת. ראיתי את הסרט כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם מחדש אני בוכה ובוכה…

וול-אי – אתם בטוחים שזה סרט אנימציה? סיפור בעל כל כך הרבה רגש ואהבה, שמי בכלל שם לב שהוא מתרחש בין שני רובוטים. הייתי מוותרת על סיפור הספינה והשמנמנים, אבל צריך גם קצת קומדיה בסרט של פיקסאר.

רקוויאם לחלום – הגעתי לסרט הזה בלי לדעת עליו כלום. לא ראיתי טריילרים, לא קראתי ספוילרים, קיבלתי הנחיה אפילו לא לקרוא את העטיפה של ה-DVD. אז לא קראתי ולא ידעתי והייתי המומה במשך 102 דקות. לא יכולתי להפסיק לבכות למשך שעתיים, והייתי בשוק יומיים נוספים.

ביקור התזמורת – אחד מהסרטים הישראלים הבודדים שהלכתי לראות בקולנוע בעשור האחרון. סרט קטן ומקסים על ביקור של תזמורת המשטרה המצרית בישראל, שמתבלבלת אי שם בשנות השמונים ומגיעה לעיירת פיתוח.

בהקשר זה, אני ממליצה לקרוא את הפוסט המצוין (והוותיק) של גלעד שטיינברגר, שבו הוא מציין את חמשת הסרטים הטובים שראה בעשור האחרון.

 

מוסיקה:

מבחינה מוזיקלית אין לי בעיה להודות שהטעם שלי מאד מגוון אבל בסופו של יום אני אוהבת פופ. והרבה פופ. תנו לי בריטני, תנו לי גאגא ואני מרוצה.

Lady Gaga – Poker Face התאכזבתי מכך שליידי גאגא כמעט ולא נמצאת ברשימה. איך Bad Romance נעדר מהרשימה? ואיפה Paparazi? ממש מחדל. אז אני מצביעה לנציגות הבודדת של הגאגא.

Justin Timberlake – Sexyback – פרינס יכול לקטר כמה שבא לו, אבל ב-2006 טימברלייק עשה את הצעד המתבקש מילדון מתולתל וחמוד לכוכב פופ עולמי. ככה עושים פופ מעולה.

Kanye West – Jesus Walks – רובכם חושבים קנייה ווסט וישר חושבים איזה דושבג ככה הרס את טקס MTV. אז קנייה הוא גם יוצר מוכשר שאני נהנית לשמוע ברדיו-דיסק באוטו, וזה אחד השירים הראשונים והמעולים שלו.

ColdPlay – Yellow – השיר שגילה לנו את קולדפליי, בימים שאי אפשר היה לדעת איזה מפלצת פופ/רוק מחכה לנו. אז נכון שיש להם שירים הרבה יותר טוב מזה, אבל בא לי לזכור להם חסד נעורים.

Nickleback – Rockstar – ותודה רבה לחברתי שירה שגילתה לי את השיר הזה. המנון רוק דרומי ומגניב, שפשוט כיף לשיר איתו את המילים. גם אני רוצה להיות רוקסטאר!

הישרדות הפיליפינים משתבחת מהדחה להדחה, ואחרי שהתחזית שלנו התבדתה וזיו הודח, השבוע מצטרפת אלינו סמדר שילוני, עיתונאית שכותבת טור שבועי על הישרדות ב- ynet, ומעלה את רמת הפודקאסט בכמה רמות

לחצו על Play לשמיעה, או עברו לאתר iCast להרשם לעדכונים והורדה לאייפון/אייפוד/מכשיר סלולרי אחר.

הליינאפ, באדיבות אריה מערוץ 10:

פרולוג

0:00 אינטרו +הצגת המשתתפים
0:40 על מה נדבר היום – ההדחה של זיו, מצבם של טלכו ושי, הברית הסודית מול הברית המרובעת..

נפילתו של הדיקטטור הגדול
1:12 וואללק איך הפרומו עבד עלינו
1:53 מועצת השבט (מה שמתגלגל כמובן לדיון על ליאורה)
5:38 כמה מילות אהבה לריקי + את מי כדאי לקחת לגמר?
8:00 שי, מצבו, והיחס שלו אל שאר השבט (ובייחוד אל ריקי והדס) 
10:55 טלכו תתעורר – האם זו הפעם הראשונה במשחק שטלכו לא בעמדת כוח?
13:48 עוד קצת על שי + טומי ("זונת החסינויות") + אביגיל (או מדוע מאיה שלנו "לא תמצא שידוך לעולם")

מצב הבריתות במנסאקה
16:50 מצב הבריתות במנסאקה (הברית המרובעת, החמישייה הסודית, הסכם הסודיות של ליעד ואוהד וכו') – הקדמה + האם כדאי לת לליעד תוכנית משלה?
19:50 גל שולף את העיגולים והגראפים ומנתח מה יהיה המצב לאחר משימת הוטו + סמדר מספרת לנו מה הכי טוב בעונה הזאת
23:53 ליאורה, טומי אוהד ואביגיל = הראויים החדשים. מה זה "ראוי"? מי הכי "ראוי" מבין שורדי העונה?

בפרק הבא של הישרדות
24:56 מה הפרומו אומר לנו?
25:33 הספד לזיו – מיהו זיו האמיתי?
28:38 סיכום – מה יקרה? מי יודח? + מקנחים על הדס

אפילוג
31:35 העצות של טלכו לחיים טובים יותר. והפעם – איך משפרים את הראייה בכמה צעדים פשוטים + שורדות בבית וסופי צדקה
34:28 מילות פרידה (+ פנייה מרגשת למאזינים) + איפה מוצאים אותנו?

• מאיה שובל – טלוויזיה=מציאות ובטוויטר @mayashoval
• מעיין יחבס – בבלוג שלו בלנדר
• גל באום – בבלוג שלו פוסט-מאסטר
• שחר לקריץ – בקומיקס "המועצה המקומית" בג'נענע
• סמדר שילוני – בטור השבועי שלי על הישרדות (ובכתבות וביקורות נוספות) ב- YNET

תודה שהאזנתם ונשתמע בשבוע הבא

ערוץ 10 הזמין מספר בלוגרים העוסקים באוכל ו/או בטלוויזיה לצפות בחלקים מהפרק הראשון של תכנית “שף בהפתעה”, התכנית החדשה של השף ניר צוק, במתחם של צוק ביפו (מסעדת קורדיליה, ביסטרו נועה וג’אפה בר). הצפיה, לטעמי, היתה משנית לאינטרקציה עם ניר עצמו, שהוא בחור מקסים למדי ללא גינונים או דיסטנס, ולטעימות מהאוכל מהמסעדות שלו.

למען הסר ספק אבהיר מראש, על האוכל לא שילמנו. תודה רבה לרותם על התמונות שהצליח לצלם בתנאי תאורה נוראיים.

התמונות באדיבות רותם וששת

בתכנית, שתשודר החל מיום שישי הקרוב, 20/11/09, בשעה 18:00 בערוץ 10, ניר צוק מוצא אנשים ברחוב (או דופק להם בדלת, כפי שראינו בפרק הראשון) ורוצה לבשל איתם ארוחת ערב, בהתאם למה שיש להם במקרר ובמזווה. תוסיפו לזה תקציב של 50 שקלים להשלמות – והבישולים מתחילים. ניר נשבע שהכל אותנטי והם באמת לקחו אנשים מהרחוב, והבחורה הנתנייתית שדפקו אצלה בדלת היא אמיתית לגמרי ולא ידעה שהם מגיעים. תחשבו מה שתחשבו, לי זה היה נראה קצת מוזר שהיא היתה לבושה יפה כל כך בבית… כשאמרתי את זה בקול רם, ניר אמר שאני צריכה לחכות לפרק הבא, בו מככב בחור רוסי מבוגר בטרניינג בית (בדיוק כמוני!).

הקונספט של התכנית ממש מגניב, והלוואי וניר היה בא לבשל אצלי בבית. רק שיבוא בלי מצלמות כי לא נעים שיראו את כל הבלאגן והכלים המלוכלכים והסירים שנמצאים במקרר שבוע פלוס עד שמנקים אותם… אצלנו גם צריך להזהר מהמצרכים כי הפטריות כבר העלו ירוקת, ופג תוקפה של הגבינה לפני שבועיים, שלא נדבר על הקופסא ההיא שמאחור במקרר ואף אחד לא יודע מה בדיוק יש בה

המתחם עצמו של קורדיליה מקסים. מפתיע אותי שמעולם לא טיילתי באיזורים האלו של יפו, ואני צריכה לעשות זאת בהזדמנות קרובה. איזור מדהים.

התמונות באדיבות רותם

את תחילת הערב העברנו בחדר הפרטי של ביסטרו נועה. אכלנו מתאבנים ומנות ראשונות, פטפטנו קצת עם ניר (ישבתי בצמוד אליו :]) וראינו חלקים מהתכנית. אני לא יודעת מאיזה תפריט המנות אבל אלו המנות שטעמתי ואהבתי (לצערי, לא הספקתי לטעום מכל מה שהיה על השולחן)

מאפה גזר וגבינת עיזים ועוגיות כוסברה עם גבינת עיזים בדבש – 2 מתאבנונים קטנים וטעימים שהייתי שמחה להגיש לאורחים שמגיעים אלי הביתה. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם כוסברה, ולשמחתי היא לא הורגשה יותר מדי ולא השתלטה על הטעם. דפי פילה בקר על מצע חיטה – קרפצ’יו לא מוצלח לדעתי. הפילה דק מדי והחיטה רבה מדי, כך שבקושי הצלחתי להרגיש בפילה, והחיטה לא היתה טעימה במיוחד. קרפצ’יו מוסר עם צנוניות, עגבניות וזיתי קלמטה – ניר הכין לי במיוחד לחם “מנוגב” בקרפצ’יו, אחרי שראה שהתכוונתי “למזוג” את המנה לצלחת, ועל זה נאמר הלחם היה טעים, והקרפצ’יו חביב אך לא מפיל.

התמונות באדיבות רותם

טעמתי גם פטה כבד מצופה שומשום שחור ופלפל מדגסקר – צוק אומר שהפלפל עושה לו חיים קשים, כי יש לו טעם חריף-חמוץ, וכבר קרה כמה פעמים שלקוחות החזירו את המנה בטענה שהכבד חמוץ ומקולקל. הפטה לא הרגיש חמוץ או מקולקל, והיה טעים. לא הפטה הכי טעים שאכלתי מימי, אבל עשוי טוב ופשוט טעים. הייתי רוצה שהשומשום יהיה קצת יותר מורגש, או אפילו שהפלפל יתן יותר קיק. הראשונה האחרונה היא טורטליני במילוי גבינת פילדלפיה עם מחית כמהין ברוטב שמנת ומנגולד – גם כאן, כמו בפטה, היה טעים אבל היה חסר לי איזה וואו שמצפים לו במנה כזו. הכמהין, לטעמי, לא היו מורגשים והמנה היתה טובה אבל המריאה לשום מקום.

למנות העיקריות עברנו לחדר הפרטי של מסעדת קורדיליה. המסעדה היתה מלאה, ובחדר הפרטי היה חלון כך שאפשר היה להציץ על הסועדים. חבל רק שהיה חשוך מאד ואילולא הפלאשים מהמצלמות לא היינו רואים מה אכלנו

התמונות באדיבות רותם

הזמנתי רביולי סלק ממולא בהמון סוגים של פטריות שנטחנו יחד, ברוטב שמן אגוזי לוז, שמן כמהין ומעט שמנת. הסלק נתן צבע סגול יפיפה לרביולי, אבל לא היה מורגש כלל וכלל, לטוב ולרע. מילוי הפטריות היה מעולה, הרוטב ממכר וחבל שהיה כל כך מעט ממנו. אני אוהבת להטביע את הפסטה ברוטב המנה קטנה מדי לטעמי ואפשר לספור בתמונה כמה רביולי היו שם…

אריה, שישב לידי, הזמין בנפרד ניוקי פורצ’יני עם שרימפס שלטעמנו היתה המנה הטובה (והמשביעה) יותר, אז חלקנו את המנות יחד. השרימפס היו קצת אובר-קוקד, גם הניוקי היו קצת קשים, אבל הפורצ’יני היו מעולים ועל אף הכשלים בביצוע הטעם היה פשוט מעולה. אם אחזור שוב לקורדיליה, אזמין את המנה הזו.

את הקינוחים כבר עשינו בג’אפה בר ממול. בעשינו אני מתכוונת שאריה ואני התיישבנו והזמנו שתיה, ואז כולם נשארו בחוץ ברחבה, אז יצאנו גם. כף עם שערות קדאיף, מוס יוגורט וכמה רימונים – קטן קטן וטעים בטירוף. אח”כ הגיע פרפה בננה על בראוני שוקולד, בליווי קציפת גרניום וגלידת פופקורן – לא התחברתי יותר מדי. לא אוהבת בננות והמרקם של הפרפה לא מצא חן בעיני. הבראוני, לטעמי, צריך היה להיות מתוק יותר. הקציפה היתה מעניינת ולקח לי קצת זמן להרגיש את טעם הפופקורן בגלידה. הרגיש לי גימיקי מדי. הקינוח האחרון קראמבל תפוחים עם פרורי שטרויזל וגלידת רום וצימוקים – פשוט טעים. כמעט וחיסלתי צלחת אחד בעצמי

אנחנו ממשיכים להקליט את הישרדות VIPodcast בכל יום ראשון. שבוע שעבר דן ויצמן, מעורכי הישרדות הפיליפיניים, התארח אצלנו ודיברנו איתו במשך שעה על כל הדברים שמעניין אותנו כצופים, וגם קצת מאחורי הקלעים ורכילות שורדים.

השבוע הדיון התנהל בעיקר בשאלת זיו, שי וטלכו – והאם סוף סוף ידיחו את זיו. בבסיסו של עניין הגענו למסקנה שצריכים לקרות 2 דברים: הראשון – ליאורה צריכה לרצות בהדחה הזו, והשני – טומי/אביגיל צריכים לזכות בצמיד הוטו. בינתיים (חצי פרק) ליאור רוצה להדיח, אבל עוד לא התחילה תחרות צמיד הוטו אז נחיה ונראה.

אח”כ בעיקר התחרפנו

להקשבה לפודקאסט על השבוע, אחרי ההדחה של חנוך לחצו על Play:

 

להקשבה לפודקאסט עם דן ויצמן מההפקה (לא כ”כ קשור לאירועים) לחצו play:

 

שתהיה לנו עונה נהדרת.

יום שלישי, הפרק השני של האח הגדול, ונראה לי שאפשר להכריז על התמכרות. ביומיים האחרונים אף ניסיתי לצפות בערוץ 20 (כל עוד הוא חינמי), אבל כנראה שבפעמים שהצצתי לא קרה כלום. ההיילייט היחיד שאני יכולה לחשוב עליו מערוץ 20 הוא מעין מוצצת אצבע באמצע הסלון שעתיים לפני השידור החי (והעיקר לאח הגדול היא אמרה שזה קורה רק בלילה).

החודדים המחודדים ואלין הלא-הכי-חדה תופסים את רוב המשדר (כולל הופעת אורח של תחתוניה של החודדית). הכל סובב סביב משימת הזוגיות המזויפת, וההורמונים הגועשים של מעין. גם אביב מנסה לעזור ולשכנע את הדיירים בזוג המזויף (כנראה מבין שהוא יהיה הראשון להדחה אם חמשתם מועמדים להדחה) ואומר למוטי ואלין לגעת יותר אחד בשני – טעות מרה וקשה מצידו של אביב, היות והחודדית מתחילה להתעצבן גם עליו. חייבת לציין שאני דווקא מתחילה לחבב את אביב.

מעין מפגינה אנושית נשית הורמונלית למדי (נו טוב, יש איזה חודדי קטן בבטן). מצד אחד בטוחה שלא תעוף בע”ה והסמסים, ומיד לאחר מכן מפגינה חוסר בטחון ופגיעות שנוגעים ללב. אם המשימה שלהם תכשל, מי שישלם את המחיר לדעתי, יהיה דווקא בעלה העלוב מוטי, שלא הניע עפעף כשמעין השאירה לו הודעה בוכיה והריונית בחדר האח הגדול.

חוץ מהחודדים, שכאמור מספקים את מירב העסקים בבית, הדיירים האחרים פחות מתבלטים. יש כמה בנות שאין לי מושג מי הן או מה הן. גם העו”ד שהציץ מדי פעם היה נראה לי כמו עובד הפקה שנכנס בטעות לפריים. ג’י מספקת רגעי “ג’י לא באמת אמרת את זה עכשיו” מרובים. נו באמת, האח הגדול, איך אתה מעז להביא לג’י דייר חרש? לא ידעת שג’י רוצה להתנתק מהמשפחה והאח? ג’י, את יכולה להיות מעצבנת יותר?

אם כבר חרשים, אז אני לגמרי בעד ארז. גם חתיך, גם לא שומע את האח הגדול, וגם פונק במכשיר רטט מגניב. מחכה בקוצר רוח לשיעורי שפת סימנים. מקווה מאד שזה עוד יגיע. ואם כבר מוגבלויות, שמתם לב לטיקים החביבים של בנצי? מדי פעם הלשון שלו השתרבבה החוצה בשובביות לגמרי כוכב.

הפתיע אותי שחוץ מאביב, שקלט די מהר את סתיו והוציא תגובה אלמותית ממוטי (איכס, נישקתי אותה), שאר דיירי הבית לא “עלו” על סתיו. טוב היא באמת נשית ומהממת, אבל כשהם יודעים מראש שיש להם טרנסג’דר בבית לא כזה קשה להפנות אליה את האצבע.

ארז ואסי מעיקים יותר מאי פעם. בדיחות הקרש האסוציאטיביות של אסי נוראיות ומציקות, וכל המתח המזוייף הזה שהם מנסים לבנות בנוגע לטוויסט הטלפון היה גרוע יותר מלשמוע את גיא זוארץ אומר “צולדרך”. כפתור ה-FF במג’יק קורץ מאי פעם כשהשניים האלה על המסך. ניג’סים. ואם כבר טוויסטים ומשימות – טוויסט הטלפון (שהבנתי שאומץ מהפורמט הבריטי) נחמד וחביב, אבל הביצוע שלו לא מלהיב במיוחד. שרה מדשדשת לה לקו רק כדי לומר “תודה רבה” לקוני ופולני כשהיא מקבלת חסינות? בשביל זה היה כל המתח המזויף? נו שוין. ומשימת הסודות? למי אכפת מהסודות המשעממים שלהם. מילא היו נותנים לנו לשמוע כמה ולהתעניין, אחרת זה סתם טיזינג עלוב.

לפחות האדסון, אהובתי, נותנת חסות לפרקים. גם אני רוצה ארוחת המבורגרים מעשי ידיו של שף עמיר אילן. שמעתי שיש לו בורגר קצבים חדש עם תו מחיר שערורייתי. מישהו מתנדב להוציא אותי לארוחת ערב?

ציטוטים מהממים לסיום:

• אלין: הדבר הכי האחרון שאת רוצה זה לא לצאת ראשונה. (אלין קצת מתבלבלת עם שלילי וחיובי).
• מעין: אני רוצה לתת לה לשטות מים מהניאגרה! אני אשתז’דר על החיים האלה! תלמד מרוקאית, תבין. (מעין עושה שיעורים פרטיים לאח הגדול).
• מוטי: היא עושה נו נו נו ואח”כ בו-בום. (מוטי על סובלנותה של מעין, אשתו).

מהפרומו “תמיד אותו חלום” נשמעה לי כמו “תיכון השיר שלנו: הדור הבא”. דרמה מוזיקלית יומית, בהשתתפות מיה דגן ומבוססת על שיריו של צביקה פיק. מתכון לכשלון. אבל אז גיליתי שאיתן פוקס (הפעם בלי גל אוחובסקי) ושירי ארצי עומדים מאחורי הסדרה, ושזו בעצם מיני-סידרה בת 4 פרקים בלבד. אחרי כמה ביקורות חיוביות והמלצה של ד”ר אלכס, החלטתי לדגום בעצמי.

הפרק הראשון היה די נוראי. מאיר (עידו רוזנברג), הדמות הראשית, לא הצליח לסחוף במונולוגים שלו מול המצלמה, והעלילה היתה קצת מביכה וממש לא מרגשת. אבל אמרתי, ניתן צ’אנס נוסף והזמנתי את הפרק השני ב-VOD. והוא היה מעולה. מרגש בדיוק במידה, עם מינון נמוך יותר (אבל עדיין מעצבן) של המונולוגים של מאיר, וביצועים מרטיטים ללהיטיו של צביקה פיק. אפילו זאב רווח הציץ שם בתפקיד לא מצחיק בעליל. אורי (ידידיה ויטל המקסים) כבש אותי בפרק הזה, ולמרות שכבר היה די ברור שיהיה משהו בין מאיר וגבריאל (אלון לוי החתיך ההורס), קיוויתי במסתורי ליבי שמאיר יפקח את עיניו ויהיה עם מאיר.

בפרקים השלישי והרביעי (שגם כן הזמנתי ב-VOD, עם כל הכבוד ל”תמיד אותו חלום” בראשון ב-10 ראיתי “האח הגדול”) בכיתי נהרות. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה סידרה ישראלית ריגשה אותי כל כך, ברמה כזו שממש בכיתי במשך 40 דקות שלמות!

אז נכון, העלילה מלאה חורים ולא אמינה יותר מדי, יש בעיות זמנים קשות והסיפור על אמא של מאיר, מרי לו, לא כזה מעניין. גם המשחק לא כזה איי איי איי, והשירה המוקלטת קצת מבאסת. – אבל, השאר פשוט מרגש ומדהים. אורי, כפי שגם כתבתי קודם, כבש אותי וגונב את ההצגה. הסיפור עם אנחל בונני, נהג המונית המסוקס שאוהב לעשות את זה עם דראג אבל לא מוכן להראות עם גבר, היה עצוב כל כך, והסיום טראגי ונוראי.

משולש האהבה בין מאיר, שולי וגבריאל גם היה מקסים. לא אמין במיוחד (רגע אחד גבריאל קושר את מאיר לתקרה, ושבוע אחרי זה הוא מסכים לשים ליפסטיק וללבוש בגדי נשים) אבל למי אכפת. הייתי מוותרת על סיפור הבייביסיטר של שולי (דנה פרידר המפתיעה), פשוט כי היא לא כזו מעניינת, ומתמקדת עוד בגבריאל-מאיר-אורי.

וכמובן, מלכות הדראג המאממות, בניצוחה של ציונה, גונבות את ההצגה בכל רגע שהן על המסך. תוסיפו על כך רקדנים פליטי נולד לרקוד – וקיבלנו מופע מושקע שגרם לי להתגעגע למועדון הדיווה.

 

בקיצור – עזבו אתכם מכל המלל שכתבתי כאן. אם יש לכם הוט VOD עשו טובה והזמינו את ארבעת הפרקים. אין? את הפרק הראשון (והפחות טוב) ניתן לראות באתר. מקווה שאוטוטו יעלו גם הפרקים האחרים.

עונה שניה, עונה שלישית, למי אכפת? העיקר ששוב יש חבורת וונאביז משועממים לבהות בהם. כתבתי את רשמיי מכל מתמודד ומתמודד בזמן שהוא נכנס. מובא כלשונו:

אביב, 26, נווה מונסון – מצחיקול קונדסון עם נטייה לזמזם את הפתיח של האח הגדול. נחכה ונראה מה ומי.

שרה, 61, תל אביב – הפולניה הקוטרית. כמוני! מקטרת! אני אוהבת קוטרים. באה לקטר על כל המדינה – על המדינה, על פסיכיאטרים, על סוכני ביטוח… ולא כדאי להתעסק איתה.

אלין, 19, ראשלצ – פרחולית מצויה. איך לעזאזל הצבא אישר לה חל”ת לבוא לאח הגדול??

מעין ומוטי חודדה – זוג ערסוואתי למופת. הבחורה “עובדת” בפארמוויל, והבחור עובד בנמל. תופסת אותו קצר קצר. נראה שהוא רצה קצת חופש ממנה, והיא לא הסכימה שילך לבד. היא בהריון, חודש רביעי. הוא הכיר אותה כשהיתה קטינה… מה היא לובשת אוי אלוהים מה היא לובשת. זיווג של בובלילית ואשר.

ה-כוכבת של בית האח הגדול ונוספים

יוסף, 31, עולש – רפיק/מוש בן ארי וונאבי. יעוף ראשון.

דלית, 34, תל אביב – עולה חדשה מארה”ב עם מבטא בריטי מזויף. מעצבנת בטירוף.

בנצי, 46, מודיעין – אינסטלטור, יפתח סתימות בבית. זה תמיד טוב. בעל תסמונת טורט, כך שזה עוד יותר טוב. מהקטע הקטן נראה משעשע למדי.

ג’י, 28, רמלה – ג’י איזה שם מוזר. גרוזינית שלא מחרטטים אותה.

ארז, 31, חיפה – דוגמן חרש. הוא ממש לא החרש הראשון בריאליטי. אולי בריאליטי ישראלי, אבל במירוץ למיליון האמריקאי היה כבר מתמודד חרש (ואימו התותחית). נראה הרבה פחות מהמם מתמונת הדוגמנות שלו שהופיעה ב-NRG.

אלירז, 26, תל אביב – נראה מתלהב יותר מדי, ובלי קבלות. הכל שחור. רוצה להחזיר סלנג משנות השמונים והתשעים כמו גזעי וחלסטרה.

גואל פינטו, 40, תל אביב – עיתונאי. בטח מתבאס שאת מנחם בן לקחו לויפ והוא היה צריך לבוא לעונה רגילה.

איילה, 25, ת”א – פרחולית תל אביבית מצויה. משעממת למדי.

סתיו, 25, רמלה – טרנסג’נדרית מהממת.

סער, 37, ת”א – עו”ד פלילי שמחפש עוד קליינטים. מתלהב מעצמו יותר מדי. מעניין אם הוא השותף של אנגלנדר.

פוטנה, 37, מטייבה, גרה בת”א – בעלת חומוסיה ופלאפלייה בת”א. מתפללת חמש פעמים ביום, ואוהדת של הפועל ת”א. נראה איך תסתדר עם הערסים בבית.

 

המתח המזויף שניסו לבנות מהמשימה היה ממש גרוע. היו צריכים לעשות את זה הפוך – להוציא את מוטי ולהשאיר את החודדית עם אלין בזמן שהראשונה מגלה שהאחרונה צריכה להיות בת זוגו של בעלה. זה היה מעניין. החודדית בטח היתה מפחידה את אלין וזו היתה בוכה כמו הצהובה האומללה שהיא. אבל לא עשו את זה ככה, אז היה משעמם. וכל פעם שארז ואסי ניסו ליצור מתח, מוטי ואלין, או שאר חברי הבית, לא ממש שיתפו איתם פעולה. העניינים המעניינים באמת קרו אחרי שכבר נסגר השידור כשהחודדה נכנסה הביתה. טוב נו.

ותרשו לי אוף אחד קטן לסיום – אין אלכסנדרה סולימסקי

בי.בי.סי פריים עושים השקה מחדש ברביעי הקרוב (11/11), ומשנים את השם ל- BBC Entertainment. לקראת ההשקה קיבלתי חבילת דיסקים עם סדרות חדשות (ומחודשות) שעולות לשידור עם תרגום לעברית. האמת, לא זוכרת שמצאתי את עצמי רואה את בי.בי.סי פריים יותר מדי מעבר ל"פיים אקדמי" לפני כמה וכמה שנים. מה לעשות, אני מעדיפה את האנגלית שלי אמריקאית…

כשהגיעו הדיסקים שחר ישר שם לב שחלק הסדרות "מחודשות", ושודרו כבר ביס די מזמן, אז נראה שמנויי הוט מרוויחים כאן כמה סדרות בריטיות משובחות, וצופי יס מקבלים שידור חוזר

בין הסדרות החדשות שעולות בולטת "שלי, הכל שלי" (Mine all Mine או "כולה שלי" כפי שנקראה ביס). מדובר במעין מיני סידרה בת 6 פרקים של 45 דקות, שמגוללת את סיפורה של משפחה יוצאת דופן בסוונאזי, ויילס. בפרק הראשון, שבו צפיתי, מגלה מקס, אב המשפחה האקסנטרי, שמה שטען כבר שנים נכון – העיר סוואנזי כולה שלו.

מקס ויואלדי מחזיק צוואה ממוסגרת בת כמה מאות שנים, שמורישה שטח נכבד מסוונזי (5 ק"מ רוחב + 2 ק"מ עומק) ליורשיו. במרוצת השנים הצוואה נשכחה והאדמה נגנבה (לטענתו…), אבל כשמעריך עתיקות מלונדון מגיע לבדוק טלפון ישן ושומע את הסיפור, הוא מחליט להתייעץ עם כמה מעמיתיו בלונדון. מהר מאד מגיעה שיירה של מומחי נדלן, עורכי דין, יח"צ ושאר ירקות כדי לבדוק מה בדיוק עושים עם השטח. בין היתר אנחנו מכירים גם את שאר בני משפחת ויואלדי – הבת הגדולה, שנזרקת באכזריות ע"י החבר שלה, הבת האמצעית הפרחולית (עם סצינת "כוכב נולד" מעולה!), האמא שמנהלת רומן, הסבתות הלסביות(?) והמשפחה עוד עניפה.

את הסידרה כתב ראסל טי. דיוויס, שחתום בין היתר על "הכי גאים שיש" המעולה, כך שאתם יכולים להיות בטוחים שנקבל תסריט איכותי ודמויות מעניינות.

בקיצור – מומלץ. חייבת לציין שהתבאסתי שלא חיכו לי כל חמשת הפרקים על הדיסק…

 

שלי, הכל שלי, תשודר בימי ד' החל מה-18/11 בבי.סי.סי אנטרטיינמנט