יבנה מונטיפיורי: או איך זה לאכול אצל רושפלד שלוש פעמים בשבוע

השבוע הייתי בכנס בלוגו של אתר סלונה. הכנס היה מעניין מאד, והחזיר לי את החשק לכתוב (כפי שאתם רואים), אבל לא לשם כך התכנסנו. בסדנת "צילום אוכל" של בנות מתכוניישן מישהי הזכירה שאוכל ביתי זה בעצם מאד מרענן, ולא חייבים לאכול אצל רושפלד כל שבוע. זה קצת הצחיק אותי, כי כשחושבים על זה בחודשיים האחרונים אני אוכלת אצל רושפלד, ביבנה מונטיפיורי, משהו כמו שלוש פעמים בשבוע. ככה זה כשהעסקית של יבנה מונטיפיורי הפכה להיות הדבר הכי שווה בעיר.

יבנה מונטיפיורי מציעים תפריט ב-58 שקלים לעובדים באיזור (הקליקו להגדלה). במסגרת העסקית מקבלים לחם מצוין עם צלוחית שמן זית ובלסמי כפתיח, שתיה קלה (לימונדה, תפוזים וכד'), מנה עיקרית ותוספת. בין המנות הקבועות ישנה מנה יומית משתנה הנקראית "תבשיל היום של מיכל". מסתבר שמיכל זה לא שם קוד, ויש מישהי כזו במטבח. כל יום מיכל מכינה תבשיל אחר, כשקציצות העגל שלה הן הקציצות הטעימות ביותר שיצא לי לאכול בזמן האחרון.

אז מה אפשר לבחור? מהמנות הראשונות (הגדולות למדי) תוכלו לבחור בין סלט עלים עם רוטב ממכר, סלט קיסר (סזאר כפי שמופיע בתפריט) עם חסה פריכה וקרוטונים ממכרים, חציל בלאדי (סורי, לא אוהבת חצילים), טבולה לבנוני שלא כזה אהבתי ושישבוריק, כיסוני טלה דרוזים שמגיעים עם רוטב יוגורט כתום מעולה. אני בדר"כ הולכת על הקיסר, אבל לפעמים מגוונת עם השישבוריק. בתוספת עשרה שקלים תוכלו להנות גם מסלט העגבניות של הרברט סמואל, אבל שימו לב שכאן חסרות העגבניות הצלויות, שהן השוס הכי גדול בסלט המקורי. בכל מקרה מדובר בסלט מצוין וממכר.

במנות העיקריות אני שומרת אמונים לתבשיל היום של מיכל, שכבר הזכרתי למעלה, ולמנת ניתחוני חזה העוף אנצ'ו (שמופיעה בתפריט כ"חזה עוף קיצי בגריל" למרות שזו כבר הוחלפה). חזה העוף מגיע עם הגזר הכי טעים שיצא לי לאכול, שיש לו מין פריכות בלתי מוסברת פלוס קירמול שהופכים אותו לדבר הראשון שאני מחסלת במנה. במקור המנה מגיעה עם במיה, שאני לא מחסידיה הגדולים ומבקשת תמיד בלי. לעתים מקבלים ירוקים כמו נענע, פטרוזיליה ובזיליקום מלמעלה (פלוס גדול) או רק כוסברה (קצת מינוס). כדאי לברר אילו ירוקים מגיעים מלמעלה באותו היום.

מעבר לשתי המנות האלו אני יכולה להמליץ בפה מלא על מנת הכבדים (מעט מתקתקה) ועל ההמבורגר המצוין, שאני לוקחת אותו בלי לחמניה. מבין התוספות התוספת ה"בריאה" יחסית היא השעועית הירוקה שמוקפצת עם בצל כבוש ושום (ותועפות חמאה, יאמי), הפירה מושחת בטירוף וכנראה גם מורכב מ-50% חמאה, 50% תפוחי אדמה, ואם בא לכם לגמרי להתפרע – לכו על הצ'יפס. כבר הרבה זמן לא אכלתי צ'יפס ביתי, מטוגן, כל כך טוב.

כאמור, אנחנו כבר די קבועים במקום (כבר קראו מקרים שבו 15 עובדים מהחברה היו במסעדה בו זמנית) ואפילו מכירים אותנו בשם, לפעמים מפנקים אותנו בגלידה ביתי לקינוח. גלידת וניל צהובה צהובה עם רוטב שוקולד קרנאץ' מעולה מלמעלה (24 שקלים כקינוח בעסקית), סוגרת את הפינה ומחזירה אותנו לעבודה עם חיוך:

דן ואמיר מדגמנים גלידה עם חיוך

ומה לגבי רושפלד? במסעדה הוא לא נמצא כל יום, אני בטוחה בכך, אבל כן ראיתי אותו כמה וכמה פעמים, גם במטבח וגם בשטח המסעדה (אפילו מוציא מנות באיזור הבר), ונראה שהוא שולט על העניינים.

לסיכום, לדעתי האישית מדובר בעסקית הכי שווה בת"א. אם יש לכם תן-ביס או סיבוס צפו ל-10% הנחה נוספת, כך שבעצם כל הטוב הזה יוצא לכם 52 שקלים בלבד. שווה כבר אמרתי?

המירוץ למיליון ישראל: עונה 2–פרק 1

אני חולה. חולה על המירוץ למיליון.

גרסא אמריקאית, אוסטרלית, אסייתית, ישראלית, לא אכפת לי. העיקר שנצמדים לפורמט והצוותים מעניינים.

אז איך הישראלי? לפורמט –בינתיים– נצמדים. היי, אפילו רון שחר מתעל את פיל קוגן על הג’קט המהמם שלו. אני אודה אם אפשר לכתוב באיזה שעה כל צוות מגיע לפיט-סטופ, וגם מתי הוא יוצא, כדי שנבין את הפרשי המיקומים (בפרק הזה, למשל, נראה שיש מרווח של כמה שעות בין המקום הראשון לשני).

 

97980

 

ואיך הזוגות? יש פוטנציאל.

עקיבא וענהאל – דוסי המחמד של העונה הזו. שושי פה ושושי שם, שושי שושי כל הזמן. ענהאל קצת מגזימה לטעמי עם אווירת בני עקיבא, אבל כנראה שמיא היה לטובתם היום.

מוטי ופונדק – כוסיות, כוסיות ועוד קצת כוסיות. מזל שהימרו על עניין הכדורים, אחרת בכלל הייתי מוחקת אותם. שיחקו אותה כשהגיעו במקום השני.

טום ואדל – מצד אחד חירפון משעשע ממרומי המכונית, מצד שני לא יודעים איפה זה הנגב? הא? (מצד שלישי טום דומה ללואיס ממחוברים).

אורן ואלון – האחים הראל שבתכלס, נראים אותו דבר. הצעיר מביניהם הרג אותי מצחוק במשימת השירים – רגע אחד הוא יורד על טום ואדל, ושניה אחרי זה שעלו על “פרפרים לבנים” רץ ודפק חיבוק לאדל. 😀

אסנת וכרמיתהתימניות מקרית עקרון. קרית עקרון על הבמה!! מסתבר שלא רק דודו אהרון מקרית עקרון, אלא גם יהודה סעדו ועוד מישהו שאין לי מושג מיהו!

בר ואינה – לא קשורות לכלום ודי מיותרות בינתיים. אפילו אירוע ה”דריסה” היה לא מעניין בשיט. מילא אם היו עפות על זה, אבל הן איכשהו הצליחו להשתחל -יחסית- גבוה.

רן ואלון – השורה על רן ואלון נשארה ריקה לאורך כל הפרק. נראה לי שזה אומר משהו, לא?

ניצן ופיפי – מעניין מאיזו מאפייה הם מגיעים? חוץ מזה הם מצחיקים אותי, אז אני בעדם.

פיראס ושירה – כסמולנית עוכרת ישראל אני מרגישה מחויבת לעודד אותם 🙂

טל ומור – נראה לי שלכל חדר כושר בישראל יש “טל”. מדריכה שמגרדת את גיל ה-60, עם פרצוף מנותח ומבוטקס, ציצי מפלסטיק ועודף ריבועים בבטן. ואימי? פול רילז?

אלונה וגדי – לקראת סוף הפרק היה די ברור שאלונה וגדי יהיו אחרונים. השאלה היחידה היתה אם אכן תהיה הדחה, או שהמירוץ יעשו הישרדות וימשכו אותנו באיזה תירוץ עלוב אחר (אתם לא תטוסו, אלא תשוטו!!). אני רק מקווה בשביל גדי, שאשתו לא זרקה אותו מכל המדרגות אחרי הפרק הזה, כי אלונה (שהיתה יכולה להיות מגניבה למדי אם היתה מורידה קצת את המימון) לא עשתה להם חיים קלים. נתראה ברבנות?

 

2_wh

סה”כ היה פרק אחלה. הזמן עבר מהר מאד, וגם כמות הפרסומות היתה סבילה. אז שתהיה לנו עונה טובה!

(ומי יודע, אולי אחזור לכתוב באופן קבוע)

המסיק ביד מרדכי וסדנת בישול עם שף עמיר אילן ממסעדת הדסון

גילוי נאות: הוזמנתי לאירוע לבלוגרים. הפוסט פורסם גם בעכבר קפה.

ביום שישי סתווי, לפני כשבועיים, התקבצנו כמה בלוגרים והדרמנו לחגיגות המסיק הראשון. איפשהו אחרי אשקלון ולפני מחסום ארז, נמצא קיבוץ יד מרדכי, שחוץ מדבש עוסק גם בזיתים ובשמן זית.

למדנו קצת על סוגי הזיתים הגדלים בארץ, ומשמשים ליצור שמן הזית, כדוגמת הברנע הארצישראלי ש”הומצא” בארץ או הזית הסורי הותיק, וזנים שיובאו ארצה מאירופה, כדוגמת ארבקינה או מנזלינו. לכל זית יש את התכונות שלו והטעמים שלו (טעמנו!), וביד מרדכי החליטו להוציא שמן זית שהוא מעין ערבוב של כמה סוגי זיתים, על מנת (לדעתם ולטעמם) להגיע לשמן עדין שמתאים לחיך הישראלי.

אני לא כל כך אוהבת שמדברים על החיך הישראלי, ושמעתי כמה סייגים לכאן ולכאן לגבי שילוב של זנים בשמן זית. לדעתי, מדובר בעניין שיווקי, כאמור, להתאיך לחיך הישראלי.

במהלך הביקור עברנו בכל מיני תחנות פעילות שהקיבוץ ארגן. היה נחמד לראות את האנשים שעוסקים בזית ובשמן. נראה שהם באמת אוהבים את עבודתם. אפשר להתעדכן בפעילויות השונות שהקיבוץ מארגן בדף הפייסבוק של יד מרדכי.

 

לאחר הפעילויות הגיעה הסיבה שלשמה אני, לפחות, הגעתי ליד מרדכי – סדנה עם השף עמיר אילן, השף של מסעדת הדסון, ואדם שאני מוקירה ומעריכה כבר הרבה זמן (זה לא סוד שהדסון היא המסעדה המועדפת על ש’ ועלי).

עמיר עומד מאחורי ההמצאות הגדולות של העשור הקודם תחת כובעו כשף מסעדת דיקסי – ההום פרייז והכנפיים של דיקסי. לפני כשלוש שנים הוא פתח את מסעדת הדסון ברמת החייל (הברזל 27, מגדלי אור, יש חניה חינם בבניין לאורחי המסעדה), מסעדת בשרים, פיוז’ן בין אמריקה (סלופי ג’ו וקייג’ן) והמזרח, עם דגש על אוממי, הטעם חמישי (ובנימה זו, קצת עלוב שלא מופיע ערך בויקיפדיה בעברית), נושא שמעניין אותי מאד בשנים האחרונות.

הסדנה עם עמיר, נתנה לי הזדמנות לפטפט איתו קצת, גם בהקשר הזה של האוממי. סיפרתי לו שזכור לי שאחד התפריטים הקודמים במסעדה הכיל דגשים בקשר למנות עשירות באוממי, ואילן ציין שהקהל הישראלי לא כ”כ התחבר לסימון ולטעם (וחבל).

במהלך הסדנה ראינו וטעמנו שלל רטבים על בסיס שמן זית, קרפצ’יו סלמון, טרדיטו טונה אדומה (הכל על טהרת הנא), סלט קיסר ועוד. היה כיף לראות את השף בפעולה. בהקשר זה כדאי להזכיר שלעמיר אילן יש בלוג, אמנם לא פעיל במיוחד, אבל בעברו היה פעיל ויש בו לא מעט הסברים ודברים שכדאי להכיר, כמו למשל הסבר מקיף על שמן ושומן. חפשו את מתכון ההמבורגר המושלם 🙂

תודה רבה לאנשי יד מרדכי על האירוע, לשף עמיר אילן, ולששת על ההזמנה.

:קטגוריותאוכל תגיות: , ,

היפה והחנון 2: האם העולמות יפגשו?

ליפה והחנון יש לי מקום חם בלב. בזכות העונה הראשונה פתחתי את הבלוג (לאחר פוסט אורח על התכנית אצל צפניה), וזו היתה התכנית הראשונה שעקבתי וכתבתי עליה באופן קבוע.

אז החנונים חנונים יותר, והיפות, הממ… טפשות יותר? בכל מקרה, זהו תמהיל שמבטיח עונה מצחיקה ומשעשעת של סדרת הריאליטי (ובכלל סדרת הבידור) הישראלית האהובה עלי.

שימו לב לדמויות כמו ליטל, סלב באר-שבע, שיחד עם בן זוגה, אלכס, שבו את ליבנו בהקרנה. או סיון (הגעונה, ליטרלי) שמכורה לשופינג אך ורק בקניון אשדוד. טוב רואים עליה למה… ושותפה הבלתי-חנון-בעליל-כמה-מחברי-הטובים-ביותר-בדיוק-כמוהו גיא זורנזון, פקיד הביטוח הרשלצי (זורנזון תעשה לי ביטוח מקיף!).

image

או מאור ברברבאום, קנדי (לא חנון) חביב שיודע בע”פ את כל הפוקימונים (תגובתו של ש’ לעניין: אז מה! גם אני!), שיש פוטנציאל ללאב קונקשן בינו ובין סהר שורש, בוגרת ביה”ס הגבוה לאופנה בברצלונה, ונראית כמו הבחורה היחידה שיש לה ראש.  ואיך אפשר לשכוח את תמר, שרוצה להיות רופאת ילדים אבל ידע ו/או רצון ללמוד ממנה והלאה…

 

כבר החלטתי את מי מהמתמודדים אני שונאת – ענבל, מזכירה בחברת ביטוח (של זורנזון?) עם קולגן מזעזע בשפתיים, שמתגאה באתר הסידרה בנענע במעיל הפרווה שלה, בשבילו נרצחו 20 ארנבים. איכס. איך אפשר להתגאות במשהו דוחה כל כך? פרווה זה רצח. חבל על ירון, השותף שלה. נראה בחור חמוד.

 

ערוץ 10, כתמיד, ארגנו אירוע בלוגרים לעליית התכנית. מטרתם היתה טובה, אך הביצוע היה קצת בעייתי. את ביקורתי כבר העלתי מולם, אז אשאיר אתכם עם סרטון סיכום 24 שעות היפה והחנון: סלוובס סטייל.

 

אגב, ציפור קטנה לחשה לי, שמתמודדי התכנית התבקשו לשנות את שמות הפרופילים שלהם בפייסבוק, לחסום אותם, לסגור אותם וכו’. גיגול קצר על השם הבלתי אפשרי Maor Berberbaum הניב את פרופיל הפייסבוק שלו, או בעצם של Tyler Ironside 🙂

נתראה בפרקים הבאים.

אה כן, ימי שלישי, ערוץ 10, 21:00.

%d בלוגרים אהבו את זה: