Archive

Archive for אפריל, 2009

דב רוזמן – כמעט 8 שנים בלעדיו

26.08.01 – יום ראשון, סביבות השעה 5 וברדיו מדווחים על הרוג בפיגוע ירי בשטחים. ומה המחשבה הראשונה שעוברת בראש? טוב נו, פיגועים כאלה יש כל יום. אין פה משהו מיוחד.

באותו זמן עבדתי במשרד הבטחון בעבודת סטודנטים, והגעתי למשמרת ערב כרגיל. חצי שעה לאחר מכן אבא שלי מתקשר: “מאיה, היה פיגוע ירי ליד טול כרם ודבל’ה לא עונה בפלאפון”. אני לא יכולה לתאר במדויק מה קרה לאחר מכן, אבל את הרגע הזה שבו נאמר לי השם “דב רוזמן” כשם ההרוג הוא רגע שאני לעולם לא אשכח.

דב רוזמן (משמאל) ואבא שלי

דב רוזמן (משמאל) ואבא שלי

דבל’ה היה הדוד האהוב שהייתי רואה לפחות פעמיים ביום (כשגרים במרחק בניין אחד רואים הרבה אחד את השני). בצבא הוא היה מקפיץ אותי כל בוקר לבסיס (ותמיד היה שוכח לבטל את האיתות שמאלה…) ומחכה לי בסוף היום. את ארוחות השחיתות והספייר-ריבס קשה לשכוח (וגם את רוג’ר…) ובכלל את שמחת החיים והחיוך הגדול.

כמעט 8 שנים אחרי ומה שנשאר זה להתגעגע. ואני לרגע לא יכולה לרגע לדמיין מה דודה שלי, אילנה, מרגישה כל יום, או מה עובר על בני הדודים שלי, ערן, מימי ומיטל…

מי שרוצה לדעת קצת יותר יכול להכנס לדיווחים היבשים מהתקופה: Ynet, אתר הארץ.

:קטגוריותמאיה

המועצה המקומית – הישרדות: פרקים 28-30

פרק 28: הכל אודות מירית

הסטריפ הזה הניב הרבה תגובות פקאציות בנענע. אני במיוחד אוהבת את זאת שקוראת לה נירית ומגיבה כמעט כל שבוע, וכמובן את ספיר עמרם המאממת!

episode28

פרק 29: אוי אופיר אופיר…

לא חבל? היה כזה שחקן מבטיח. נשארנו רק עם אריק.

episode29

פרק 30: איגור ונטע-לי בקרב מוחות

ולמי שתוהה מה איגור אומר ברוסית: אבל אמא אני לא רוצה ללכת לבית ספר. אני Bad ass motherfucker (והמון תודה ל- google translate, אלכס ואמא של אלכס!)

episode30

נהנתם? הצטרפו לקבוצה בפייסבוק! זה בחינם 😉

:קטגוריותהישרדות, טלוויזיה

סאנשיין בע"מ – Sunshine Cleaning.

בשישי האחרון הלכנו לראות את הסרט סאנשיין בע"מ (Sunshine Cleaning) בסימנטק הרצליה כהקרנת טרום-בכורה. האחרונים פתחו חשבון טוויטר לא מזמן, והחליטו לצ'פר את הטוויטרספרה הישראלית בכרטיסים חינם (למדו מקולנוע לב).

הסרט מספר על אם חד הורית (איימי אדמס), שהיתה הכוסית של השכבה בתיכון ועכשיו מנקה בית, וצריכה להרוויח כסף ומהר אחרי שמעיפים את הבן שלה מבית הספר. אז מה היא עושה? פותחת חברה לניקוי זירות פשע יחד עם אחותה (אמילי בלאנט המצוינת). יחד איתם אפשר למצוא את אלן ארקין, שאני ממש אוהבת, ואת סטיב זאהן בתור המאהב/אקס-בויפרנד מהתיכון שעכשיו בכלל נשוי, ואיש עם יד אחת! אני הייתי קוראת לזה דרמה קומית שחורה. וכן, נראה שהחבר'ה רצו לרכוב קצת על ההצלחה של Little Mis Sunshine (אותם יוצרים :-))

טריילר:

סרט חמוד, קטן, מרגש ומצחיק. כזה שלא ישבור קופות, אבל יחמם את הלב. ש' פחות נהנה ממני וטען שאין לסרט קליימקס, אבל אני לא הרגשתי צורך באחד. זה סרט קטן ועצמאי, וככזה הוא לא צריך להגיע לאיזה סיום מפוצץ. לי זה מספיק.

ענבר מציינת ש: "הסרט מדכא עם טאץ' של אופטימיות. מאד אהבתי את השחקנים, בעיקר את הילד – יש לו עתיד (בתקווה שלא יצא כמו ההוא מהחוש השישי, היילי ג'ואל אוסמונט)".

בכלל הטוויטר הזה זה משהו. עזבו אתכם מאשטון קוצ'ר ו-CNN, הכיף האמיתי בטוויטר הישראלי הוא הפריביז 🙂

רוצים לקבל דיווח למייל כשיש פוסט חדש? לחצו כאן

:קטגוריותטובת הנאה, סרטים

קרב סכינים: אליפות המסעדות – משתה בג'ירף מועדון הקצינים

לכבוד העונה החדשה של קרב סכינים, שמתחילה ביום חמישי הזה, 16/04, בשעה 21:00 בערוץ 10, הפכתי להיות ירון קסטנבוים ורן שמואלי לערב אחד. איך זה קורה בדיוק אתם שואלים? אז ככה…

בעונה הזו של קרב סכינים יש טוויסט נחמד. במקום קרבות רגילים בין שף ישראלי והשף סטפן/אלפרדו, אנחנו מקבלים דו-קרב קולינארי בין 8 מסעדות ישראליות בתחומים שונים. בין המסעדות אפשר למצוא גם את האדסון אהובתי, כפי שהשף עמיר אילן אישר לשאלתי בבלוג שלו. איזה כיף!

התוכנית הראשונה היא התוכנית האסייתית, בה מתחרים סושי סמבה (שחוץ מלראות את השלט שלהם ביום שישי בלילה כשהלכנו לאכול בהאדסון ברמת החייל לא הכרתי אותם) מול מועדון הקצינים של הג'ירף. עדית ג'אנה, מהבלוג של יועצת ארגונית, ואני הוזמנו לבקר במועדון הקצינים ולטעום מהאוכל שיככב בתוכנית.

קוקטייל 100 לתל אביבהגעתי למסעדה הערב ב-8. עדית איחרה מעט, אז התיישבתי. מיד קיבלתי מין קוקטייל שמפניה ורודה שינעים את זמני. כיף להיות מבקר מסעדות 🙂 כשעדית הגיעה המנות התחילו לזרום. מאד נהנתי מהעובדה שהמנות שהגיעו הן מנות שלא הייתי מזמינה בדרך-כלל. הג'ירף הרי ידוע בקיסרית החדשה המעולה שלו, והמנה האפגנית המצויינת, וכנראה שאם לא היו מחליטים בשבילי מה אוכל, הייתי אוכלת אחת משתיהן…

למנות ראשונות קיבלנו טטקי בקר, שאלו פרוסות פילה בקר צרוב ברוטב סויה ושמן שומשום (מתכון). סלט תאילנדי מעולה עם חתיכות עוף, עגבניות שרי, כוסברה ושאר ירקות (מתכון). וקיבלנו מנת ספיישל שלא נמצאת בתפריט, אטריות שחורות (שהוסיפו להם דיו דיונונים) עם בשר סרטנים טריים. באמת קשה לי לומר מי מהמנות היתה טובה יותר. פשוט מנות מעולות אחת אחת, שחוסלו במהרה על ידינו.

טטקי בקר פרוסות פילה צרובסלט תאילנדיאטריות שחורות עם בשר סרטנים  

לחצו להגדלה

אחרי המנות הראשונות כיבדו אותנו בסושי ספייסי טונה. ספייסי טונהאני חייבת לציין שעד הספייסי טונה הזה של הג'ירף, ממש לא אהבתי טונה בסושי. כנראה שבפעם הראשונה שאכלתי סושי עם טונה הסושיה פשוט לא היתה טובה במיוחד. מהיום – קומבינציות עם טונה בשבילי! (עכשיו נשארה רק השנאה לסלמון סקין). הסושי גם היה הדבר היחיד מעתה והלאה שסיימנו. התמלאנו כבר מהמנות הראשונות…

בקר בטובאןחוץ מהסושי קיבלנו גם מנה שנקראת בקר בטובאן,  שזה מין עיגולי פילה בקר שמבושלים באיזה כלי מיוחד שנראה כמו טאג'ין, ומגיעים לשולחן רותחים ומבעבעים. קצת התאכזבתי מהמנה הזו. ההגשה מדהימה, אבל המנות הראשונות האפילו על הבקר. המנות האחרות היו מורכבות מאד, ואילו הבקר היה די פשוט. טעים אבל לא מיוחד.

העיקרית השלישית שקיבלנו נקראת תאי-פיש על הפלנצ'ה. גם אותה לא מצאתי בתפריט. מדובר בחתיכות פילה בורי מצופות בתוספת סלט שעועית תאילנדית, שמזכיר מאד את סלט הבריאות של מוזס. הדג היה מעולה. חבל שלא היה לנו כבר מקום בבטן 🙂

 תאי פישהשולחן שלנו בג'ירף מועדון הקצינים 

את הסעודה קינחנו בקינוח חדש שמריצים במסעדה, טפיוקה. עד היום הכרתי טפיוקה רק כמין פודינג שנותנים לזקנים בבית אבות. היה כיף לגלות שבעצם מדובר בקינוח טפיוקהטעים במיוחד. הטפיוקה מגיעה ב-3 וריאציות, עם בננות מקורמלות, כדור גלידת מנגו וסלט פירות. הכי אהבתי את הטפיוקה עם הגלידה.

אחרי הטפיוקה עוד הגיע אלינו ברולה פירות, שזה מין טוויסט על קרם ברולה רגיל. כבר לא היה לנו מקום בכלל בכלל אז נשנשתי רק את הגלידה. חבל כי זה נראה טעים במיוחד.

 

לסיום, אחרי שטעמנו חלק נכבד מהתפריט של מועדון הקצינים, לדעתי הבלתי מקצועית יהיה קשה מאד לסושי סמבה להתעלות מול התותחים של הג'ירף. לא לחינם הג'ירף מוכיחים את עצמם פעם אחר פעם כמסעדה האסייתית הטובה ביותר.

לרדת בגדול: הסיפור של מוטי

בטח ראיתם את הכתבה המצמררת משהו על מוטי מלרדת בגדול 2, שניצח את התוכנית ואז העלה כ-115 קילו בשנה וחצי. אם פספסתם, התוכנית המלאה נמצאת בנענע10.

דוקו ספיישל vod
 
המאבק לחיים של מוטי

סיפורו המרגש של מוטי, אדם צעיר שהפך לכוכב של התכנית "לרדת בגדול", הגשים חלום וירד במשקל. שנה וחצי אחרי הוא העלה 115 קילו ונמצא בסכנת חיים ועכשיו הוא מתמודד מול הסיכוי האחרון להציל את עצמו שוב

כבחורה גדולה בעצמי, קשה לי שלא להזדהות עם מוטי. אני לא רוצה לפתוח את הנושא, כי זו לא המטרה כרגע, אבל הסיפור הזה הוא קשה. מאד.

מוטי בתחילת לרדת בגדול, ובסיומה.

בערוץ 10 החליטו ללוות את מוטי גם מעבר לתוכנית הספיישל בדרך שלו לאחר ניתוח לקיצור קיבה, בסידרה של כתבות וידאו-בלוג בבלוג של ערוץ 10 (הכדור בידיים שלי), בתקווה להגיע עד 120 קילו או פחות.

את הפוסט הראשון תמצאו כאן, ואפשר להשתמש בתגית "עד 120 או פחות" בשביל לקרוא את כל סדרת הפוסטים (עד היום פורסמו שניים).

 

לדעתי מדובר ביוזמה מדהימה וכל הכבוד לאריה, לאודי ולשאר החבר'ה במחלקת האינטרקטיב, ובהצלחה למוטי!

 

רוצים לקבל דיווח למייל כשיש פוסט חדש? לחצו כאן

:קטגוריותטלוויזיה

טלוויזיה = מציאות, או שמא מציאות = טלוויזיה?

פוסט אורח נוסף של עופר יזהר-ברנע. הפעם דיון קל בשם הבלוג. האם טלוויזיה היא אכן מציאות, או לא?

פעם חשבנו שהמציאות מגבילה את הדימיון ולכן מגדירה אותו. פעם ראינו את הטלוויזיה ואת המסך הגדול כהשתקפות של המציאות – של מצבים מחיי היומיום שלי ושלך. נכון לא כולנו ג'יימס בונד, אבל נהנים לחשוב כי ישנו מישהו אי שם שכן מגן עלינו. לא כולנו הגענו לחלל, אבל מקווים שהמציאות שלנו תוביל אותנו לשם. המשוואה שבראש העמוד הזה הפכה לאקסיומה. המציאות שלנו היא הטלוויזיה. עד רמה כזו שלא יודעים מה בא קודם, המציאות בה אנו חיים וממנה נובעת היצירתיות של עסקי השעשועים, או שמה הדימיון, שלא לומר גחמותיהם האישיות של כותבים אלו ואחרים, מכתיבים לנו כיצד לחיות את חיינו. כשהייתי ילד שאלו אותי "מה בא קודם – ביצה או תרנגולת?" אחרי שנים של לימוד והעמקה בתהליכי האבולוציה ותהליכי חיים בסיסיים ומורכבים הבנתי. שאלתי את עצמי מה בא קודם – המציאות או הטלוויזיה, התשובה כאן הנה חד משמעית – אין לי מושג.

תתבוננו לרגע אל מעבר לים ולאומה הגדולה השרועה ממערב מערב לנו, משוש עיניינו, ארה"ב, דעת הקהל מוכתבת לא פעם, ולא בענייני מה וכך, על ידי התוכניות הבידיוניות. תשאלו כל אזרח מצוי בארה"ב שנת 2006 – לא הגיוני שיעלה כוחו וימלוך עליהם נשיא שחור, סליחה – אפרו-אמריקאי (בנגיעה בפוליטיקה הייה פוליטקלי קורקט). אקט הקמפיין הכי טוב של אובאמה, לא ביוזמתו כמובן, הוא הסדרה 24 שהכניסה לקהל המצביעים את האפשרות כי נשיא שחור היא אופציה.

אולי כל הכסף הקל שנמצא בשעשועונים ובסדרות המציאות הוליד את חוסר התכנון והתהוללות הכלכלית שהיא הסיבה למשבר הפיננסי בו כולנו נמצאים עמוק בימים אלו, בסמוך לחרא. האם המערבונים המודרניים בדמותם של סרטי מלחמה ולחימה הם אלו שהפכו אותנו לקלי אצבע על ההדק? שהרי בסרטים הטוב הוא לעולם אינו פגיע והסוף תמיד טוב ותמיד ברגע האחרון. האם אנחנו כאן מחכים לרגע האחרון ההוא, שרק יישות קוסמית יודעת מתי יגיע, ויגאל אותנו ממסכת הייסורים הביטחוניים שהיא המציאות או הסרט בו אנחנו חיים בנקודת קיומנו הקטנה במרכז ציר הרשע, שגם הוא יציר עטם של יוצרי טלוויזיה (לפחות ממה שאני מבין).

בעודי כותב גרסאות שונות של הקטע הקצר הזה וחושב על עוד ועוד מקרים בהם המציאות הפכה לסרט, והבדיוני, לחילופין הכתיב את המציאות חשבתי על משהו אחר:  במקום לשנות את העיוות המחשבתי הנוכחי, אולי נלך בדרך מעט פשוטה יותר וננצל את כוחו ואת המומנטום העצום שהוא צבר במהלך השנים האחרונות לטובתנו. אמר לי פעם אדם חכם "הבוס שלך לא מבין כלום ממה שאתה עובד עליו ובסופו של יום הוא נסמך על נתונים שבשליטתך בכדי להעריך אותך – מה שתאכיל אותו זה מה שיבנה את תמונת העולם שלו". כוונתי בכל זה היא פשוטה – אם מה שאנחנו מציגים הופך למציאות ורצוננו במציאות אחרת, הדרך היא אחת ואחת בלבד.

בברכת חג שמח והרבה מצות בפיתה …

איך זה שככל שהישרדות איי הפנינה נהיית מעניינת יותר, מספר הצופים יורד?

באמת שאני לא מצליחה להבין את זה. בשבועות האחרונים הישרדות איי הפנינה הפכה להיות ממש תוכנית טובה. ממש! ולא סתם בסטנדרטים הנמוכים של ישראל, אלא ברמה של הישרדות האמריקאית.

אנחנו אמנם לא מדברים על עונות מופת כמו מיקרונזיה (Fans vs. Favorites), סין, Exile Island (קסאיה המקוריים) או אפילו עונת איי הפנינה האמריקאית, אבל כן על תאילנד, פאלאו או פיג'י המשעממות.

תחשבו מה היה לנו בפרקים האחרונים? בליינד-סיידים מהסרטים (אפרת) – צ'ק. טוויסטים משוגעים (גיא עף בגלל פסלון החסינות) – צ'ק. מתח אמיתי ולא מזויף בגלל עריכה (2 אריק, 3 יואב, מה עם פתקים של עידן??) – צ'ק!. על הדברים האלו אחראים שני אנשים, שמבחינתי הם הם הישרדות איי הפנינה.

 אופיראריק

אופיר ואריק. האם הישרדות איי הפנינה היתה אותו דבר בלעדיכם?

אם בעונה הראשונה ההפקה הסתמכה כמעט לחלוטין על דן מנו, שראה איזה פרק אחד או שניים של הישרדות, בעונה הזו יש לנו 2 תותחי הישרדות שרואים שישבו בבית ועשו שיעורים לפני שהגיעו לאי. לדעתי שחקנים ברמה האמריקאית, שלא היו מביישים את פירמת רוב ססטרנינו וחבר מרעיו. שניהם יודעים שלא לחינם המוטו של הישרדות מתחיל ב- Outwit ורק אחר כך מגיע ה- Outplay.

Survivor

וכמיטב קלישאות הריאליטי, הם פשוט לא באו לעשות חברים. הם גם לא באו לעשות קריירה. מעניין באמת אם יש קשר בין המקצוע שלך לרמת הרצינות שלך במשחק…

עכשיו כשהספוילרים שרצו ברשת על גמר של גיא ועידן התבררו כלא נכונים בעליל, כולי תקווה שלפחות אחד מהם, אם לא שניהם, יגיעו לגמר. מגיע לנו זוכה ראוי, לא?

 

מעוניינים לקבל דיווח למייל כשיש פוסט חדש? לחצו כאן

:קטגוריותהישרדות, טלוויזיה
%d בלוגרים אהבו את זה: