ראשי > טלוויזיה, פוסט אורח > הגדרה עצמית בשידור מאוחר

הגדרה עצמית בשידור מאוחר

פוסט אורח נוסף, פרי עטו של עופר יזהר-ברנע.

בשנה האחרונה יצא לי לחשוב על הנושא לא מעט, נפלה עליי הבגרות להרהר ואני הלכתי איתה. איך אנחנו מגדירים את עצמנו. אני כותב את את הקטע בתוך מה שבפי אחרים נקרא יחידה צבאית אך מוגדר על ידנו באלפי מונחים שונים שבינהם לבין הלינגו הצבאי קשר מקרי ביותר, אנחנו מוגדרים על ידי גדר, מוגדרים על ידי תג יחידה, מוגדרים על ידי גורמים דוממים וחיים מחוץ לשליטתנו אך אנחנו לא מסוגלים להגדיר את עצמנו במונחים אישיים שלנו. תמיד היה לי קשה להגדיר לעצמי מהו הלאום אליו אני שייך, תוכנית אמונתית, קבוצה חברתית, שני הדברים היחידים שהצלחתי להגדיר בעצמי בעבורי היו, ראשית, אני אוהד הפועל חיפה (גם זה הגיע כחיקוי של הגדרה עצמית של אבי. כששאלתי מהיכן הגיע הוא משך בכתפיו), שנית, הוא שאני לא רוצה להשתייך לקבוצה שבה גדלתי – לא האנשים, לא הדרך ובטח שלא התוצאה הצפויה. אז ברחתי.

התחלתי לכתוב את הקטע הזה מתוך כוונה לדון בתרומה של "הישרדות" ושל "המירוץ למיליון" להגדרה העצמית שלנו כישראלים בכלל וכחלק ממגוון תתי הקבוצות הקיימות בתוך החברה שלנו. אז נתחיל מהעובדה שלעולם לא נוכל להסתכל על עצמנו בעין בוחנת אמיתית ובלתי משוחדת, אבל נוכל להסתכל על אנשים אחרים וסיטואציות בהם הם מוצבים, ואלו יהוו מדגם למכלול ההתנהגויות ותגובות אנושיות שאנו יכולים אחר כך לשייך לעצמנו או לא.

שתי התוכניות שציינתי קודם הן בדיוק הכלים האלה, כלים המשמשים אותנו לבחון מגוון חומרים אנושיים במצבים מיוחדים ובעיתות מוזרות. "הישרדות" לוקחת מהאנשים הרבה תחושות כמו זמן, תרבות, לעיתים גם חברות אבל מעל הכל היא לוקחת מהמשתתפים את תחושת השייכות, או לפחות הופכת אותה לכל כך נזילה שהיא לא רלוונטית. במצב כזה כל פרט מציג את יכולותיו האמיתיות כאדם, והאופי האמיתי, לא משנה כמה ננסה להסתירו, יוצא תמיד ומודגש. לעניות דעתי אשר לראות בבירור הבדלים תרבותיים והתנהגותיים בין המשתתפים הישראלים למקבילים האמריקאים שלהם. בגרסא הישראלית אני מוצא את כל מגוון התרבויות וההתנהגויות שאני מאמין מגדירים את החברה הישראלית, ומתוכן אני בוחר סט מאפיינים להגדיר את עצמי כישראלי.

אריק ד”ר אריק אלפר – איך אתה מגדיר את עצמך?

משהו נוסף שניכר לדעתי הוא ההתפתחות החברתית. מה שחשבתם שראיתם בזוועה שהיא "האח הגדול" רואים ב"הישרדות", רואים את ההבדל בין עונה לעונה, בין החברה שלנו לפני שנתיים לבין זו בהווה.

"המירוץ למיליון", בגרסא שלנו, מהווה השלמה לאינטראקציות הבין-אישיות בין טיפוסים מעניינים, ונוסף על כך (שלא כמו ב"הישרדות") אלו לא יכולים לפנות לפינה מבודדת של האי, אלא חייבים לשהות זה בתחת של ההוא. במקרה ואתם לא יודעים את זה עדיין, אז להיות צמוד למישהו 24/7 יכול לשגע אותך ואת הצד השני, אבל לחלוטין…

אז בכדי לעשות סיפור קצר ארוך ובעל תכלית: מי אני? עופר. למי אני משתייך? ישראלי. מה זה אומר? קצת דן מנו, קצת עידן והאננסים מרעות, בעיתות של כעס אני מוציא את אופיר מהכיס האחורי, מנסה להיות אופטימי כמו מעין הליצנית, מבין את נעמה ומתרפק על היסטוריה שכנראה תשכח בעוד עשור כמו חנה ומרגלית. יושב לי בדיוק בקו האמצע שבין בשבקין לנאסרין. אוהב את ישראל וסולד ממנה כמו שרק ישראלי יכול להרשות לעצמו. המירוץ להישרדות – ישראל 2009. ההמשך יבוא … נחזיק אצבעות.

  1. אודי, ערוץ 10
    06/05/2009 בשעה 15:43

    אתה כותב מצוין, הגיע הזמן שתפתח בלוג

  2. Amber
    06/05/2009 בשעה 16:10

    איזה עמוק,ממתי נהיית כזה פילוסוף מותק?

  3. עופר ברנע-יזהר
    06/05/2009 בשעה 16:14

    תודה! נוח לי שהשם בראש העמוד הוא של האחר. ככה האחריות היא ממני והלאה. אני סתם צוחק. אני אוהב לכתוב אבל לא אוהב לתחזק בלוג משלי. חוץ מזה שאני מאוד אוהב את הבלוג של מאיה.
    GO MAYA GO MAYA …

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: