Archive

Archive for the ‘אוכל’ Category

יבנה מונטיפיורי: או איך זה לאכול אצל רושפלד שלוש פעמים בשבוע

השבוע הייתי בכנס בלוגו של אתר סלונה. הכנס היה מעניין מאד, והחזיר לי את החשק לכתוב (כפי שאתם רואים), אבל לא לשם כך התכנסנו. בסדנת "צילום אוכל" של בנות מתכוניישן מישהי הזכירה שאוכל ביתי זה בעצם מאד מרענן, ולא חייבים לאכול אצל רושפלד כל שבוע. זה קצת הצחיק אותי, כי כשחושבים על זה בחודשיים האחרונים אני אוכלת אצל רושפלד, ביבנה מונטיפיורי, משהו כמו שלוש פעמים בשבוע. ככה זה כשהעסקית של יבנה מונטיפיורי הפכה להיות הדבר הכי שווה בעיר.

יבנה מונטיפיורי מציעים תפריט ב-58 שקלים לעובדים באיזור (הקליקו להגדלה). במסגרת העסקית מקבלים לחם מצוין עם צלוחית שמן זית ובלסמי כפתיח, שתיה קלה (לימונדה, תפוזים וכד'), מנה עיקרית ותוספת. בין המנות הקבועות ישנה מנה יומית משתנה הנקראית "תבשיל היום של מיכל". מסתבר שמיכל זה לא שם קוד, ויש מישהי כזו במטבח. כל יום מיכל מכינה תבשיל אחר, כשקציצות העגל שלה הן הקציצות הטעימות ביותר שיצא לי לאכול בזמן האחרון.

אז מה אפשר לבחור? מהמנות הראשונות (הגדולות למדי) תוכלו לבחור בין סלט עלים עם רוטב ממכר, סלט קיסר (סזאר כפי שמופיע בתפריט) עם חסה פריכה וקרוטונים ממכרים, חציל בלאדי (סורי, לא אוהבת חצילים), טבולה לבנוני שלא כזה אהבתי ושישבוריק, כיסוני טלה דרוזים שמגיעים עם רוטב יוגורט כתום מעולה. אני בדר"כ הולכת על הקיסר, אבל לפעמים מגוונת עם השישבוריק. בתוספת עשרה שקלים תוכלו להנות גם מסלט העגבניות של הרברט סמואל, אבל שימו לב שכאן חסרות העגבניות הצלויות, שהן השוס הכי גדול בסלט המקורי. בכל מקרה מדובר בסלט מצוין וממכר.

במנות העיקריות אני שומרת אמונים לתבשיל היום של מיכל, שכבר הזכרתי למעלה, ולמנת ניתחוני חזה העוף אנצ'ו (שמופיעה בתפריט כ"חזה עוף קיצי בגריל" למרות שזו כבר הוחלפה). חזה העוף מגיע עם הגזר הכי טעים שיצא לי לאכול, שיש לו מין פריכות בלתי מוסברת פלוס קירמול שהופכים אותו לדבר הראשון שאני מחסלת במנה. במקור המנה מגיעה עם במיה, שאני לא מחסידיה הגדולים ומבקשת תמיד בלי. לעתים מקבלים ירוקים כמו נענע, פטרוזיליה ובזיליקום מלמעלה (פלוס גדול) או רק כוסברה (קצת מינוס). כדאי לברר אילו ירוקים מגיעים מלמעלה באותו היום.

מעבר לשתי המנות האלו אני יכולה להמליץ בפה מלא על מנת הכבדים (מעט מתקתקה) ועל ההמבורגר המצוין, שאני לוקחת אותו בלי לחמניה. מבין התוספות התוספת ה"בריאה" יחסית היא השעועית הירוקה שמוקפצת עם בצל כבוש ושום (ותועפות חמאה, יאמי), הפירה מושחת בטירוף וכנראה גם מורכב מ-50% חמאה, 50% תפוחי אדמה, ואם בא לכם לגמרי להתפרע – לכו על הצ'יפס. כבר הרבה זמן לא אכלתי צ'יפס ביתי, מטוגן, כל כך טוב.

כאמור, אנחנו כבר די קבועים במקום (כבר קראו מקרים שבו 15 עובדים מהחברה היו במסעדה בו זמנית) ואפילו מכירים אותנו בשם, לפעמים מפנקים אותנו בגלידה ביתי לקינוח. גלידת וניל צהובה צהובה עם רוטב שוקולד קרנאץ' מעולה מלמעלה (24 שקלים כקינוח בעסקית), סוגרת את הפינה ומחזירה אותנו לעבודה עם חיוך:

דן ואמיר מדגמנים גלידה עם חיוך

ומה לגבי רושפלד? במסעדה הוא לא נמצא כל יום, אני בטוחה בכך, אבל כן ראיתי אותו כמה וכמה פעמים, גם במטבח וגם בשטח המסעדה (אפילו מוציא מנות באיזור הבר), ונראה שהוא שולט על העניינים.

לסיכום, לדעתי האישית מדובר בעסקית הכי שווה בת"א. אם יש לכם תן-ביס או סיבוס צפו ל-10% הנחה נוספת, כך שבעצם כל הטוב הזה יוצא לכם 52 שקלים בלבד. שווה כבר אמרתי?

המסיק ביד מרדכי וסדנת בישול עם שף עמיר אילן ממסעדת הדסון

גילוי נאות: הוזמנתי לאירוע לבלוגרים. הפוסט פורסם גם בעכבר קפה.

ביום שישי סתווי, לפני כשבועיים, התקבצנו כמה בלוגרים והדרמנו לחגיגות המסיק הראשון. איפשהו אחרי אשקלון ולפני מחסום ארז, נמצא קיבוץ יד מרדכי, שחוץ מדבש עוסק גם בזיתים ובשמן זית.

למדנו קצת על סוגי הזיתים הגדלים בארץ, ומשמשים ליצור שמן הזית, כדוגמת הברנע הארצישראלי ש”הומצא” בארץ או הזית הסורי הותיק, וזנים שיובאו ארצה מאירופה, כדוגמת ארבקינה או מנזלינו. לכל זית יש את התכונות שלו והטעמים שלו (טעמנו!), וביד מרדכי החליטו להוציא שמן זית שהוא מעין ערבוב של כמה סוגי זיתים, על מנת (לדעתם ולטעמם) להגיע לשמן עדין שמתאים לחיך הישראלי.

אני לא כל כך אוהבת שמדברים על החיך הישראלי, ושמעתי כמה סייגים לכאן ולכאן לגבי שילוב של זנים בשמן זית. לדעתי, מדובר בעניין שיווקי, כאמור, להתאיך לחיך הישראלי.

במהלך הביקור עברנו בכל מיני תחנות פעילות שהקיבוץ ארגן. היה נחמד לראות את האנשים שעוסקים בזית ובשמן. נראה שהם באמת אוהבים את עבודתם. אפשר להתעדכן בפעילויות השונות שהקיבוץ מארגן בדף הפייסבוק של יד מרדכי.

 

לאחר הפעילויות הגיעה הסיבה שלשמה אני, לפחות, הגעתי ליד מרדכי – סדנה עם השף עמיר אילן, השף של מסעדת הדסון, ואדם שאני מוקירה ומעריכה כבר הרבה זמן (זה לא סוד שהדסון היא המסעדה המועדפת על ש’ ועלי).

עמיר עומד מאחורי ההמצאות הגדולות של העשור הקודם תחת כובעו כשף מסעדת דיקסי – ההום פרייז והכנפיים של דיקסי. לפני כשלוש שנים הוא פתח את מסעדת הדסון ברמת החייל (הברזל 27, מגדלי אור, יש חניה חינם בבניין לאורחי המסעדה), מסעדת בשרים, פיוז’ן בין אמריקה (סלופי ג’ו וקייג’ן) והמזרח, עם דגש על אוממי, הטעם חמישי (ובנימה זו, קצת עלוב שלא מופיע ערך בויקיפדיה בעברית), נושא שמעניין אותי מאד בשנים האחרונות.

הסדנה עם עמיר, נתנה לי הזדמנות לפטפט איתו קצת, גם בהקשר הזה של האוממי. סיפרתי לו שזכור לי שאחד התפריטים הקודמים במסעדה הכיל דגשים בקשר למנות עשירות באוממי, ואילן ציין שהקהל הישראלי לא כ”כ התחבר לסימון ולטעם (וחבל).

במהלך הסדנה ראינו וטעמנו שלל רטבים על בסיס שמן זית, קרפצ’יו סלמון, טרדיטו טונה אדומה (הכל על טהרת הנא), סלט קיסר ועוד. היה כיף לראות את השף בפעולה. בהקשר זה כדאי להזכיר שלעמיר אילן יש בלוג, אמנם לא פעיל במיוחד, אבל בעברו היה פעיל ויש בו לא מעט הסברים ודברים שכדאי להכיר, כמו למשל הסבר מקיף על שמן ושומן. חפשו את מתכון ההמבורגר המושלם 🙂

תודה רבה לאנשי יד מרדכי על האירוע, לשף עמיר אילן, ולששת על ההזמנה.

:קטגוריותאוכל תגיות: , ,

רומא: באפטו – הפיצה הכי טובה בעולם?

"אתם חייבים ללכת לבאפטו. Baffetto? זו הפיצריה הכי טובה ברומא! אתם חייבים לטעום את הפיצה של המשופם! הכי טעים בעולם!"

אלו רק חלק מהמחמאות ששמעו וקראנו על פיצריה באפטו ברומא, אז אחרי כאלו מחמאות ברור שנלך, לא? המסעדה נמצאת ב- Via del Governo Vecchio 114, די קרוב לפיאצה נאבונה, אז הוצאנו מפות וחישבנו אוטובוסים והחלטנו לנסוע בליל שבת ולטעום את הסו-קולד: הפיצה הטובה בעולם.

היה קר וגשום ופחדנו שאנחנו מסתבכים ברחובות הקטנים, אבל אז ראינו תור ארוך, ולפי מה שהבנו באינטרנט – זה אומר שהגענו. נעמדנו גם אנחנו ותוך 2-3 דקות הכניסו את כולנו בערימה והעלו אותנו לקומה השניה. ממה שהצלחנו לראות, למקום יש כמה וכמה איזורי ישיבה, ואלו ממש איזורים – תשכחו מלשבת זוג או שלישיה לבד, כאן רוצים לחסוך במקום! אנחנו ישבנו ליד זוג יפני חביב שלא ממש דיברו איתנו או בינם לבין עצמם (או שדיברו ולא שמענו), במזל נפלנו על שולחן ל-4. השולחנות האחרים היו ל-10 בערך, והכל צפוף צפוף, כך שאתה מגיע לדרגת אינטימיות די מהירה עם הסובבים אליך 🙂

BaffettoBaffeto

מכינים פיצה מימין (הימנית זה מה שהזמנו), ויין הבית מוגש בכד חמוד משמאל

המחירים, יחסית, זולים. סביבות ה-7-8 יורו לפיצה אישית (פיצה גדולה מאד, אנחנו לא סיימנו). למנה ראשונה לקחנו משהו שחשבנו שהוא סלט או מין מיני-קלזונה ממולאת בדברים טובים, ובסוף הסתבר להיות ברוסקטה עם אורוגולה, מוצרלה ופרשוטו, כשבצד יש שעועית לבנה, פטריות (שנראו מקופסת שימורים…), בצל וזיתים שחורים. טעים, אבל לא מה שחשבנו שזה יהיה.

 באפטוDSCN6936

צפוף צפוף… והברוסקטה

אבל רגע, הגענו לאכול פיצה, לא? הזמנו את Pizza Baffetto שזו הפיצה המומלצת במקום, מין פיצת קומפלט עם הכל עליה (תראו בתמונה למעלה איך זה נראה לפני) – ביצה עין, ארטישוק, פטריות, בצל, עגבניות, פלפל, מוצרלה ונקניקיות עגל. נראה שתפסת מרובה, לא תפסת כי הפיצה פשוט לא היתה טעימה. הבצק היה דק מדי ושרוף בקצוות (כפי שרואים בתמונה), וכל הטעמים השונים ביחד פשוט לא התחברו, והיו גם כבדים מדי לבצק הדק, כך שגם מהאכילה עצמה לא נהננו יותר מדי. חבל.

 pizza baffettocalzone 

פיצה באפטו מימין, וקלזונה משמאל

הזמנו גם קלזונה, שלצערי וכנראה בגלל שהוא גם כן לא היה כזה מלהיב, והרגיש יותר כמו פיתה עירקית ממולאת בגבינות. אני לא זוכרת מה בדיוק היה בפנים: היו פטריות, היתה מוצרלה, והיה גם אורוגולה. מה שאני כן זוכרת, זה שבקושי סיימנו את המנות שלנו – והיינו רעבים!!

אז כמו שהבנתם, התשובה לשאלה בכותרת היא: ממש ממש לא. לקינוח כבר לא נשארנו, גם לא לקפה. יתכן ובעבר המקום אכן היה פיצריה מפוארת, אבל היום הוא נראה כמלכודת תיירים ותו לא, לא ראינו אפילו איטלקי אחד שם… חבל.

אגב, את הפיצה הכי טובה שאכלנו ברומא, אכלנו דווקא במעדניה קטנה ליד הוותיקן, ברח' Viale delle Mura Aurelie. לפי גוגל מפס המקום נקרא Pane E Dolci, וזה נראה במספר 14. מומלץ בחום!

Piazza Venezia

לסיום, השארתי אתכם עם תמונה מדהימה של Piazza Venezia בלילה. מהמם.

:קטגוריותאודותי, אוכל, מאיה תגיות:

רומא: מסעדת al 34

כזכור לכם ש’ ואני טסנו לחופשה רומנטית ברומא לפני כ-3 שבועות. רומא מדהימה, וההיסטוריה שזורמת ברחובות משאירה אותך פעור פה. אבל עזבו אתכם מהיסטוריה ומקומות תיירותיים, כאן נדבר על אוכל! אז אם אתם ברומא מתישהו בזמן הקרוב, קבלו המלצה חמה שלנו: מסעדת al 34 שנמצאת מספר דקות הליכה מהמדרגות הספרדיות.

al 34 rome

המסעדה, שנמצאת ברח’ Mario de Fiori, נקראית על שם מספר הרחוב – 34.

לפני שטסנו רשמנו לנו כמה המלצות מפורומים שונים לגבי מסעדות בדרגת מחירים בינונית ברומא, מתוכן כמה באיזור המדרגות הספרדיות. כמו תיירים חפרנים עברנו בין המסעדות והצצנו בתפריט כדי לראות מי מציעה תמורה גדולה יותר למחיר. ל- al 34 הצעה למעין עסקית ערב / תפריט תיירים, שמציע מנת אנטי-פסטי, פסטה בשרית, קינוח, יין, מים ואספרסו ב-20 יורו. דיל משתלם למדי ברומא שם כל חשבון “מתנפח” בעוד לפחות 10 יורו על מים, יין וקפה…

תפריט מסעדת al 34 מבפנים

התפריט של מסעדת al 34, הקליקו להגדלה.

החלטנו לקחת תפריט תיירים אחד ולהזמין מהתפריט. באמצע דצמבר רומא קפואה למדי (סביבות ה-3-4 מעלות בצהריים, ואפילו 1- בלילות) אז לקחתי מרק שעועית ועדשים סמיך וממלא לראשונה, וקיבלנו פרח קישוא מטוגן ומקסים במסגרת התפריט.

מרק שעועית ועדשים פרח ארטישוק מטוגן

מרק שעועית ועדשים, ופרח קישוא מטוגן

באיטליה מנות פסטה אינן המנות העיקריות, אלא מנות מוקדמות לבשר. הגודל, גם כן, מוקטן בהתאם אך עדיין ממלא למדי. אני רציתי ריזוטו עם עשבי תיבול איטלקי אמיתי, וש’ לקח רביולי תרד במילוי ריקוטה ברוטב עגבניות בשרי. המנות מצוינות והטעם נהדר, וכמו באיטליה הריזוטו והרביולי היו אל-דנטה, כמו שצריך! אגב, אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני תמיד יוצאת בתחושה שלא היה לי מספיק רביולי על הצלחת 🙂

ריזוטו עם עשבי תיבול רביולי תרד ברוטב עגבניות בשרי

ריזוטו עם עשבי תיבול, ורביולי תרד ברוטב עגבניות בשרי.

בשלב הזה היינו כבר די מלאים, אבל רצינו לקחת גם מנה בשרית אחת. ש’ התלבט קצת עם להזמין ארנב… אני הורדתי אותו מהר מהעניין (אנחנו מגדלים ארנבונת קטנה בבית, אז לא אוכלים את חיות המחמד!). בסוף הלכנו על מה שנחשב כמנת הדגל של המקום, קוביות עגל על מצע פולנטה. העגל היה קצת לא אחיד, חלק מהקוביות היו רכות ומעולות וחלק קצת יבשושיות… הפולנטה היתה רכה ומצוינת. אפילו השכנים בשולחן לידנו התעניינו במנה ובעיקר בפולנטה 😀

קוביות עגל על מצע פולנטה קוביות עגל על מצע פולנטה

לקינוח לקחנו טירמיסו, שוב מהדברים שחייבים לאכול כשאתה באיטליה, ואחרי שסיימנו אותו (וכמעט התפוצצנו) המלצר שכנע אותנו לקחת קינוח נוסף – פנקוטה עם פירות יער. When in Rome! הטירמיסו היה אלוהי, אחד הקינוחים הטובים שאכלתי השנה, והפנקוטה, על אף כל השמנת, היתה קלילה וטעימה. אני אוהבת שהקינוחים לא מכבידים יותר מדי אחרי האוכל.

טירמיסו פנקוטה

הידעתם שיש הטוענים כי טירמיסו הומצא ע”י זונות בבתי בושת בונציה?

לסיום, אני רוצה להתעכב על השירות במסעדה. המסעדה היתה עמוסה באיטלקים, וגם בתיירים, ועדיין המלצר ששירת איתנו שמר על חיוך בכל העת ששירת אותנו. הוא גם דיבר אנגלית מצוינת וידע להסביר ולהמליץ על כל המנות. אבל מסתבר שהמלצר שלנו עשה טעות קטנה עם קבוצה גדולה של אנשים שהגיעו לפנינו, והושיב אותם במקום שהיה מוזמן לקבוצה גדולה אחרת של אנשים. כשהיינו באמצע המנה הראשונה הוא ניגש אלינו ושאל בחשש אם נסכים לעבור מקום לשולחן קרוב אחר. הסכמנו ועברנו, ובאמת שלא ראינו בזה כזה עניין, אבל המלצר, כנראה, חשב שמדובר בביג דיל ובסיום הארוחה פיצה אותנו בתשלום, במקום לשלם 20 יורו + המחיר של שאר הדברים שהזמנו, חויבנו ב-40 יורו (2 תפריט תיירים – מה שבעצם אומר שהמנה העיקרית, 13 יורו, היתה ע”ח המסעדה).

:קטגוריותאודותי, אוכל, מאיה תגיות:

“שף בהפתעה”: ביקור במתחם של ניר צוק לקראת תכנית חדשה בערוץ 10

ערוץ 10 הזמין מספר בלוגרים העוסקים באוכל ו/או בטלוויזיה לצפות בחלקים מהפרק הראשון של תכנית “שף בהפתעה”, התכנית החדשה של השף ניר צוק, במתחם של צוק ביפו (מסעדת קורדיליה, ביסטרו נועה וג’אפה בר). הצפיה, לטעמי, היתה משנית לאינטרקציה עם ניר עצמו, שהוא בחור מקסים למדי ללא גינונים או דיסטנס, ולטעימות מהאוכל מהמסעדות שלו.

למען הסר ספק אבהיר מראש, על האוכל לא שילמנו. תודה רבה לרותם על התמונות שהצליח לצלם בתנאי תאורה נוראיים.

IMG_1495ניר צוק ואני

התמונות באדיבות רותם וששת

בתכנית, שתשודר החל מיום שישי הקרוב, 20/11/09, בשעה 18:00 בערוץ 10, ניר צוק מוצא אנשים ברחוב (או דופק להם בדלת, כפי שראינו בפרק הראשון) ורוצה לבשל איתם ארוחת ערב, בהתאם למה שיש להם במקרר ובמזווה. תוסיפו לזה תקציב של 50 שקלים להשלמות – והבישולים מתחילים. ניר נשבע שהכל אותנטי והם באמת לקחו אנשים מהרחוב, והבחורה הנתנייתית שדפקו אצלה בדלת היא אמיתית לגמרי ולא ידעה שהם מגיעים. תחשבו מה שתחשבו, לי זה היה נראה קצת מוזר שהיא היתה לבושה יפה כל כך בבית… כשאמרתי את זה בקול רם, ניר אמר שאני צריכה לחכות לפרק הבא, בו מככב בחור רוסי מבוגר בטרניינג בית (בדיוק כמוני!).

הקונספט של התכנית ממש מגניב, והלוואי וניר היה בא לבשל אצלי בבית. רק שיבוא בלי מצלמות כי לא נעים שיראו את כל הבלאגן והכלים המלוכלכים והסירים שנמצאים במקרר שבוע פלוס עד שמנקים אותם… אצלנו גם צריך להזהר מהמצרכים כי הפטריות כבר העלו ירוקת, ופג תוקפה של הגבינה לפני שבועיים, שלא נדבר על הקופסא ההיא שמאחור במקרר ואף אחד לא יודע מה בדיוק יש בה 😀

המתחם עצמו של קורדיליה מקסים. מפתיע אותי שמעולם לא טיילתי באיזורים האלו של יפו, ואני צריכה לעשות זאת בהזדמנות קרובה. איזור מדהים.

מתאבנים דפי פילה בקר על מצע חיטה

התמונות באדיבות רותם

את תחילת הערב העברנו בחדר הפרטי של ביסטרו נועה. אכלנו מתאבנים ומנות ראשונות, פטפטנו קצת עם ניר (ישבתי בצמוד אליו :]) וראינו חלקים מהתכנית. אני לא יודעת מאיזה תפריט המנות אבל אלו המנות שטעמתי ואהבתי (לצערי, לא הספקתי לטעום מכל מה שהיה על השולחן)

מאפה גזר וגבינת עיזים ועוגיות כוסברה עם גבינת עיזים בדבש – 2 מתאבנונים קטנים וטעימים שהייתי שמחה להגיש לאורחים שמגיעים אלי הביתה. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם כוסברה, ולשמחתי היא לא הורגשה יותר מדי ולא השתלטה על הטעם. דפי פילה בקר על מצע חיטה – קרפצ’יו לא מוצלח לדעתי. הפילה דק מדי והחיטה רבה מדי, כך שבקושי הצלחתי להרגיש בפילה, והחיטה לא היתה טעימה במיוחד. קרפצ’יו מוסר עם צנוניות, עגבניות וזיתי קלמטה – ניר הכין לי במיוחד לחם “מנוגב” בקרפצ’יו, אחרי שראה שהתכוונתי “למזוג” את המנה לצלחת, ועל זה נאמר הלחם היה טעים, והקרפצ’יו חביב אך לא מפיל.

פטה כבד קרפצ'ו מוסר

התמונות באדיבות רותם

טעמתי גם פטה כבד מצופה שומשום שחור ופלפל מדגסקר – צוק אומר שהפלפל עושה לו חיים קשים, כי יש לו טעם חריף-חמוץ, וכבר קרה כמה פעמים שלקוחות החזירו את המנה בטענה שהכבד חמוץ ומקולקל. הפטה לא הרגיש חמוץ או מקולקל, והיה טעים. לא הפטה הכי טעים שאכלתי מימי, אבל עשוי טוב ופשוט טעים. הייתי רוצה שהשומשום יהיה קצת יותר מורגש, או אפילו שהפלפל יתן יותר קיק. הראשונה האחרונה היא טורטליני במילוי גבינת פילדלפיה עם מחית כמהין ברוטב שמנת ומנגולד – גם כאן, כמו בפטה, היה טעים אבל היה חסר לי איזה וואו שמצפים לו במנה כזו. הכמהין, לטעמי, לא היו מורגשים והמנה היתה טובה אבל המריאה לשום מקום.

למנות העיקריות עברנו לחדר הפרטי של מסעדת קורדיליה. המסעדה היתה מלאה, ובחדר הפרטי היה חלון כך שאפשר היה להציץ על הסועדים. חבל רק שהיה חשוך מאד ואילולא הפלאשים מהמצלמות לא היינו רואים מה אכלנו 🙂

ניוקי פורצ'יני ושרימפס רביולי סלק במילוי פטריות

התמונות באדיבות רותם

הזמנתי רביולי סלק ממולא בהמון סוגים של פטריות שנטחנו יחד, ברוטב שמן אגוזי לוז, שמן כמהין ומעט שמנת. הסלק נתן צבע סגול יפיפה לרביולי, אבל לא היה מורגש כלל וכלל, לטוב ולרע. מילוי הפטריות היה מעולה, הרוטב ממכר וחבל שהיה כל כך מעט ממנו. אני אוהבת להטביע את הפסטה ברוטב 😉 המנה קטנה מדי לטעמי ואפשר לספור בתמונה כמה רביולי היו שם…

אריה, שישב לידי, הזמין בנפרד ניוקי פורצ’יני עם שרימפס שלטעמנו היתה המנה הטובה (והמשביעה) יותר, אז חלקנו את המנות יחד. השרימפס היו קצת אובר-קוקד, גם הניוקי היו קצת קשים, אבל הפורצ’יני היו מעולים ועל אף הכשלים בביצוע הטעם היה פשוט מעולה. אם אחזור שוב לקורדיליה, אזמין את המנה הזו.

שערות קדאיף עם מוס יוגורט פרפה בננה

את הקינוחים כבר עשינו בג’אפה בר ממול. בעשינו אני מתכוונת שאריה ואני התיישבנו והזמנו שתיה, ואז כולם נשארו בחוץ ברחבה, אז יצאנו גם. כף עם שערות קדאיף, מוס יוגורט וכמה רימונים – קטן קטן וטעים בטירוף. אח”כ הגיע פרפה בננה על בראוני שוקולד, בליווי קציפת גרניום וגלידת פופקורן – לא התחברתי יותר מדי. לא אוהבת בננות והמרקם של הפרפה לא מצא חן בעיני. הבראוני, לטעמי, צריך היה להיות מתוק יותר. הקציפה היתה מעניינת ולקח לי קצת זמן להרגיש את טעם הפופקורן בגלידה. הרגיש לי גימיקי מדי. הקינוח האחרון קראמבל תפוחים עם פרורי שטרויזל וגלידת רום וצימוקים – פשוט טעים. כמעט וחיסלתי צלחת אחד בעצמי 🙂

:קטגוריותאוכל, טלוויזיה תגיות: ,

מאראבו: מסעדה מנצחת

במאראבו ביקרתי 4 פעמים במהלך חודש יוני. הפעם הראשונה היתה ביום ההולדת שלי, ש’ ואני יצאנו לחגוג בארוחת ערב רומנטית במקום (חוו”ד מלאה פורסמה בפורום ביקורת מסעדות בתפוז); הפעם השניה היתה בגמר התכנית, ביקור שמומן ע”י ערוץ 10, וסוקר על-ידי בטוויטר; הפעם השלישית היתה במפגש טוויטר ספונטני שארגנו במסעדה; והפעם הרביעית היתה במפגש פורום. למען הסר ספק רק לביקור אחד הוזמנתי, על שאר הפעמים כרטיס האשראי שלי יעיד על התשלום…

את הפוסט אני אחלק למנות ראשונות, עיקריות וקינוח ואחווה דעתי על כל מנה ומנה שאכלתי. אני משתדלת לגוון בכל פעם שאני שם, אבל יש מנות מנצחות שקשה להחליף.

יואב ברDSCN5719

מנות ראשונות:

ניוקי כמהין עם קוקי סן ז’אק, פטריות ופרמזן: ה-מנה של מאראבו. מנה מדהימה שאכלתי 3 פעמים (קשה להחליף…). ניוקי מדהים ונימוח ברוטב שמתחנן לניגוב טוב. מדהים מדהים מדהים. מבחינתי אפשר לוותר על הקוקי תמורת עוד כמה ניוקים עם הכמהין המטורף הזה. טעים טעים טעים! (54 ש”ח)

DSCN5596

קרפצ'יו שייטל, חסה ערבית, מיץ עגבניה, צנונית, פלפל צ'ילי ורוטב בלסמי זיתים: קרפצ’יו מצוין, שרק אחרי שחיסלנו אותו שמתי לב שלא היה פרמזן! פרמזן בקרפצ'יו הפך להיות מרכיב קבוע, אבל כאן בכלל לא הרגשתי בחסרונו. מיץ העגבניה היה שוס גדול. והשייטל עצמו היה רך ונימוח ומעולה. (46 ש”ח נמצא בעסקית ערב)

פטה כבד עוף, קונפיטורת הבית ובריוש: פטה כבד אני פחות אוהבת (יש לי קטע עם איברים פנימיים). הזמנו כי החבר מת על כבד, והיי אם הזמנו אני לא אוכל?
ממש אהבתי את הבריושים שהגיעו עם הפטה, והריבה היתה טובה, אבל לא מעולה כמו ריבת הבצל במזטים רמת החייל (ז”ל), או בפורלין בפרישמן ת"א. נו טוב, זו גם ככה מנה שהיתה מיועדת לחבר. הוא ליקק את האצבעות וגם ניגב את הצלחת 🙂 (48 ש”ח, נמצא בעסקית ערב)

DSCN5706

(התמונות האלו הן מארוחת הטעימות. המנות עצמן גדולות יותר)

מרק חצילים שרופים: שנים שנאתי חצילים, ותמיד אמא שלי אמרה “כשתגדלי תאהבי”. נראה לי שהיא צדקה. בזמן האחרון אני מנסה עוד ועוד חצילים וזה טעים… גם מרק החצילים של מאראבו עדין ונעים, כשהמרכיב הסודי הוא שעועית לבנה! (34 ש”ח)

סלט ישראלי – עגבניות, סלרי, מלפפון, נענע ופטרוזיליה: כמה פשוט ככה טעים! הירקות סופר טריים, חלק מהעגבניות שרופות קצת בתנור, ועם תוספת של כמה זיתי קלמטה מקבלים סלט טעים ועסיסי. המחיר של הסלט קצת יקר לטעמי (38 ש”ח, נמצא בעסקית), אבל זאת בעיה של כל הסלטים במדינת ישראל :-/

מנות עיקריות:

טורטליני ספריבס טלה: צנוברים, קונפי שאלוט, פטריות פורצ'יני ובזיליקום: מבחינתי זו ה-מנה העיקרית של מאראבו. הספריבס מבושלים בישול ארוך ואיטי ולאחר מכן נטחים ונכנסים לתוך הטורטליני האלוהי הזה. אחת המנות הטעימות שאכלתי בחיי. הבאסה היחידה במנה הזו היא שהיא נגמרת מהר מדי ורק רוצים לאכול ממנה עוד ועוד… (88 ש”ח)

DSCN5604DSCN5607

ריזוטו שרימפס, קלמרי ו"קוקי סאן ז'אק", ביסק סרטנים ובזיליקום: ריזוטו זה פשוט מעדן. כבר ויתרתי על נסיונות ההכנה בעצמי… זה אף פעם לא יוצא אותו דבר.
האורז עצמו היה מעולה. ביסק הסרטנים הוסיף טעם נהדר לריזוטו. השרימפסים היו טעימים בטירוף. מהקלמרי והקוקי סן ז'אק לא ממש התלהבתי. בעיקר מהקוקי סן ז'אק שבושל יתר על המידה. בניוקי הוא טעים הרבה יותר. (98 ש”ח, בעסקית בתוספת 20 ש”ח)

1_1302779261_130278235

המבורגרים בשקשוקה ירוקה – תרד, נענע, כרישה, בזיליקום, שום קונפי, עגבניות וביצה: אחרי שקיבלתי איומים מפורשים בטוויטר שאם לא אקח שקשוקה ירוקה אני לא מבינה כלום באוכל, הזמנו שקשוקה ירוקה. אני אוהבת שהשף יואב בר לוקח בסיס פשוט יחסית ומשדרג אותו ברמה שאף פעם לא חשבתי עליה. השקשוקה הירוקה זה בדיוק זה: עגבניות, נענע, בזיליקום, בשר וביצה – והכל ביחד חגיגה לעיניים ולחיך. מנה מעולה שאני רוצה לנסות לשחזר אותה בבית, אפילו אם יצא רבע מהטעם עדיין יהיה שווה את זה. את המחבת ניגבנו בסיום, והחזרנו אותו נקי למטבח! (66 ש”ח נמצא בעסקית)

פילה דג ים על פירות ים – עגבניות לחות, ביסק סרטנים וזיתי קלמטה: עוד מנה מעולה של השף. 2 פילטים יפים וטעימים מונחים מעל מסיבת שרימפס, קלמארי וקס”ז ששוחים להם עם עגבניות לחות ומעולות בביסק סרטנים. שאפו גדול על מנה מצוינת. (98 ש”ח)

ריזוטו טריו פטריות: כמהין, פורצ'יני, שמפיניון, אספרגוס וציר ירקות: את המנה הזו לקחתי במסגרת ארוחת הטעימות במפגש פורום ומעט התאכזבתי. המנה היתה טעימה וזהו, בעוד שהתרגלתי כבר שהמנות של השף ממריאות מעבר. (64 ש”ח)

DSCN5712

שרימפס על פסטה לימון – גרגירי חומוס, אריסה, שום קונפי, לימון כבוש וטחינה: איך שאני רואה את זה, את המנה הזו או שאוהבים או שלא. אישית, לא כל כך אהבתי. החיבור של השרימפס והפסטה עם הטחינה לא מסתדר לי.  (68 ש”ח)

מנות אחרונות:

למאראבו אין מגוון גדול מדי של מנות אחרונות, אבל מבחינתי יש להם את ה-קינוח: עוגת גבינת עיזים. העוגה הזו ניצחה את סטפן בחצי הגמר של קרב סכינים אליפות המסעדות, ועם כל הכבוד לחול של סטפן, זה היה נצחון מוצדק! השילוב של גבינות העיזים בקינוח מתוק מוסיף חמיצות מרעננת, כך שהעוגה הופכת להיות קלילה ונעימה, ולא כבדה כמו עוגות גבינת שמנת. הבאסה היחידה בקינוח הזה שהוא קטן מדי!! אני כל פעם רוצה עוד ועוד. השף יואב שיתף את קוראי הקפה במתכון לעוגה. מסובך מדי לטעמי אני אוכל אצל יואב. (42 ש”ח)

DSCN5622DSCN5623 

סורבה, מרק קוקוס ופירות טריים: בדיוק כמו שמתואר. יש לנו מרק קוקוס, סורבה ופילטים של פירות. טעים ונחמד, אבל אני מעדיפה את עוגת הגבינה. הסורבטים, אגב, משתנים כמעט כל יום ואפשר לבקש סורבט אחר. (38 ש”ח, נמצא בעסקית)

טקסטורות שוקולד: פאדג' שוקולד, קלפוטי שוקולד עם גנאש וגלידת שוקולד – קינוח שוקולדי כבד למדי. דונט גט מי רונג, הוא היה מצוין, אבל אחרי ארוחה טובה במאראבו עדיף משהו קליל ולא כבד. (45 ש”ח).

 

לסיכום, שף יואב בר מצדיק את שם המסעדה – מאראבו, מכשף – וכל מנה בתפריט זהב. מומלץ בחום!

:קטגוריותאוכל, קרב סכינים

תפריט צרפתי ב"פורלין"

ביום שלישי האחרון התאחרנו ש' ואני בפורלין. ליאור ואמיר, בעלי המעדה, מאמינים מאד בקשר עם הקהילה ובלוגרים (כאנשים שפשוט אוהבים לאכול, בלי יותר מדי פלצנות) וקיבלנו הזמנה לבוא ולהנות מהתפריט הצרפתי החדש. ונהננו.

הגענו למסעדה בשעה מאוחרת יחסית, 21:45. המסעדה היתה מלאה כמעט לגמרי. מסתבר שהיו בו זמנית 2 אירועים, אחד בשטח המסעדה עצמה (ניחשנו שמדובר בבר-מצווה של ילד אמריקאי אמיד), והשני בחדר האירועים האחורי. כמות הסועדים לא הפריעה לקצב המסעדה, והכל נראה מתקתק ועובד מצוין.

בר מצווה? פורליןשמפניה ורודה הפכה להיות המשקה האהוב עלי

למנה ראשונה החלטנו לקחת טרין דה קמפניה וסרדינים כבושים. הסרדינים הכבושים קיבלו מחמאות מטורפות ב- Eat&Twit אז היינו חייבים לנסות. מה נגיד, מפתיע שחומר גלם "פשוט" כל כך כמו סרדינים יכול להפוך למעדן כזה. חיסלנו את הצלחת, ולא שכחנו לנגב את הרוטב. הטרין דה קמפניה, שלא הכרנו לפני, הוא מעין רולדה מבשר בקר וחזיר מעורבב. הטרין הוגש עם ריבת בצל מעולה וטוסטונים שהשלימו את המנה באופן מלא.

סרדינים כבושים בנוסח מרסייטרין דה קמפניה עם ריבת בצל

למנות העיקריות לקחתי סינטה בחרדל דיז'ון, וש' לקח את הבויאבז, מרק דגים ופירות ים. מזל שהחלוקה היתה כך, אני מאד אוהבת פירות ים ודגים אבל מרק הדגים היה יותר מדי "פישי" בשבילי. ש', לעומת זאת, התלהב מאד וממש אהב. ואכן, הצלחת הענקית (לדעתי מספיק בכיף ל-2 אנשים) חוסלה כמעט בשלמותה, כולל טבילות לחם רבות. טעמתי שרימפ אחד מהבויאבז שהיה רך נימוח ופשוט מדהים. הסינטה היתה עשויה (מדיום) להלכה וטעימה עד מאד. (לחצו על התמונות להגדלה)

בויאבז דגים ופירות יםסינטה ברוטב דיז'וןהסינטה בחצי הדרך

לקינוח לקחנו קרם ברולה וטארט טאטן. את קרם הברולה טעמתי ב- Eat&Twit אז נתתי לש' להנות ממנו, אני התענגתי על הטארט טאטן, עוגת תפוחים אישית ומדהימה. פעם שניה ברציפות שהקינוח של פורלין כובש אותי לחלוטין. טארט פשוט מעולה!

הטארט טאטן המעולה של פורלין

אני מודה לליאור על האירוח. בפעם הבאה כבר נבוא כל המשפחה להנות מהבישולים המצוינים של שף אמיר מרקוביץ.

פורלין ביסטרו דגים ופירות ים, פרישמן 10 פינת הירקון, תל-אביב. התפריט הצרפתי,110 שח לסועד, מוגש בכל חודש יוני, אז מהרו לפני שיגמר!

%d בלוגרים אהבו את זה: