Archive

Archive for the ‘סרטים’ Category

מחשבות בעקבות Inception (מכיל ספוילרים)

נראה שכולם מאוהבים באינספשן. הביקורות מהללות – 92% רייפ טומטוס ו-9.2 ב-IMDB – ופייסבוק וטוויטר מלאים במחמאות והתפעלויות מאנשים שכרגע יצאו מהסרט, ובטוחים שזה הסרט הטוב ביותר שראו בעשור האחרון.

בוא נגזים עוד קצת.

הסרט טוב, זה נכון, אבל מכאן ועד הסופרלטיבים שנכתבו עליו יש דרך ארוכה.

אז נכון, אני ממש לא מבקרת קולנוע (ובהקשר הזה כדאי לקרוא את הביקורת והתגובות אצל יאיר רווה), אבל כתלמידה מצטיינת שרואה הרבה סרטים ותכניות טלוויזיה, הסרט הרגיש לי די סתמי. דברים שכבר ראינו בעבר (מטריקס, Abre los ojos), וטוויסטים שרואים ממרחק של קילומטר (למשל מאל והאינספשן הראשון).

אז הנה מספר תהיות שעלו בי לאחר הצפיה בסרט, כפי שהועלו בפייסבוק שלי. זה לא ממש מאוגד לרעיון מרכזי, אתכם הסליחה:

  • אינספשן היה מאכזב בצורה קיצונית. אולי אלו הציפיות הגבוהות, אבל הוא היה טרחני וארוך מדי. שלא לדבר על זה שכל טוויסט בעלילה ראיתי מראש (וש’ יעיד על כך, כי הצקתי לו בקולנוע). והסוף גם כן היה ידוע מראש אחרי 5 דקות של הסרט בערך.
  • מסובך הוא ממש לא היה, מה שכן היו הם חורים בעלילה, משחק לא אמין בעליל של אלן פייג', מערכת יחסית לא אמינה בין הדמות שלה לקוב ויותר מדי אקשן בשביל סרט שאמור להיות יותר מחשבתי, נקרא לו.
  • מבחינת אקשן ואפקטים הוא היה מרהיב. אבל אם את אוואטר אהבתי כי היה מרהיב, אינספשן אמור להיות סוג אחר של סרט. בסה"כ היה בסדר, אבל ממש לא 9.2 ב-IMDB. אם זה תחת סרט אקשן עם עלילה לא בנאלית, אז אני מוכנה להיות פחות ביקורתית איתו.
  • חורים בעלילה –
    • העיקרי והענקי, מבחינתי, הוא איך בדיוק חומר כימי ממשי משפיע בתוך החלום? את המזוודה אני עוד יכולה להבין שהכניס הארכיטקט, אבל איך חומר כימי ממשי כביכול אמור להשפיע עליך בחלום, ולהכניס לעוד תת-חלום, ולעוד תת-חלום…
    • בשלב השני, במלון, קוב מסביר לפישר, כמיסטר וואטבר, שהשינויים בגרביטציה והגשם שפתאום בה והולך זה בגלל שהוא חולם. אבל אם אמרנו ש-3 שניות ב"זמן האמיתי" (שגם הוא היה חלום) הן משהו כמו 20 דקות בחלום – אז בעצם כל השינויים הקטנים האלה לא מורגשים בכלל.
      ככל ש”יורדים” בחלומות הזמן מתארך. ג’וזף גורדון לוויט היה במעלית משהו כמו 20 דקות. היו לו 3 דקות להספיק לג'אמפ הראשון ברגע שהוא התחיל לשמוע את המוזיקה (כשהואן מתחיל ליפול) – הוא פספס, ואז התחיל כל האלמנט של חוסר בגרביטציה, (ואם כבר אנחנו מתייחסים שוב לנקודה הזו אז גם החבר'ה בשלג היו אמורים לרחף באוויר, בדיוק כפי שפישר כביכול מרגיש את השינויים מהלבל הקודם).
      ארתור מספיק להגיע לג'אמפ השני (כשהוואן פוגע במים), וזה גם חור בעלילה – מה היה קורה אם הוא כן היה מספיק להכין את הג'אמפ הראשון (הוא היה הרי ממש קרוב לזה) בזמן שהחבר'ה בשלג אפילו לא הגיעו למבצר?
      גם הג'אמפים המסונכרנים לא הגיוניים במיוחד בגלל אלמנט הזמנים.
    • אם החולם יכול לשלוט בחלום שלו, כמו ארכיטקט, אז למה יוסוף, שהוא החולם הראשון, לא בנה פשוט איזה מגה מבצר מסביב למחסן שבו הם היו, או בנה לעצמו טנק משוכלל איתו יסתובב ברחבי העיר עד שיגיעו לגשר.
      ואם רק הארכיטקט יכול לשנות דברים, אז למה אלן פייג' לא שינתה דברים? באיזשהו שלב קוב שואל אותה אם יש דרך מהירה יותר, למה היא לא פשוט שינתה איזה משהו. פישר כבר ידע שהוא חולם בשלב הזה, אז זה גם לא היה נראה לו מוזר מדי. הסבר של “הפרוג’קשנס ידעו שהיה שינוי ויתקפו את הארכיטקט” הוא לא הגיוני, כי גם ככה תקפו אותם, ויותר מזה זה דווקא היה משרת את המצב – הפרוג’קשנס היו מנסים לפגוע באלן פייג’ ולא בפישר.
    • כשקוב וסאיטו מתעוררים במטוס הם כבר לא מחוברים למזוודה. נדמה לי, אבל אני לא בטוחה, שגם במעלית הם נותקו מהמזוודה לפני הג’אמפ – אז איך הם יכולים להמשיך להיות אחד בחלומו של השני? ובכלל, מה קורה כשמנתקים מישהו מהמכונה? האם הוא מתעורר? האם ממשיך לחלום? ומה קורה כשנגמרת ההשפעה של החומר המרדים של יוסוף? נשארים בחלום? מתעוררים? עוברים למצב של לימבו?
      לא מסבירים לנו במדויק מה קורה עם הלימבו הזה, ואיך מתעוררים אם מפספסים את הג'אמפ. ואיך זה שהחבר'ה שנכנסו איתו פנימה לא שאלו את זה לפני…
    • שלא לדבר על למה קוב בוטח במישהו שמחטטת לו בתת מודע בלי רשותו.

אשמח לקרוא מה דעתכם, ואם יש לכם תשובות לתהיות שלי.

:קטגוריותסרטים תגיות: ,

שלושה סרטים שכדאי לצפות, גם דרך Orange Time

כשהצעתי לגל להצטרף למפגש מועדון בלוגרים של Orange Time  לקידום אתר האינטרנט שלהם, המציע סרטים חדשים וסדרות טלוויזיה (ישנות) לצפיה חוקית בתשלום, הוא לא ממש הבין למה הוא צריך להגיע אם הוא לקוח של סלקום. ובזה נראה לי מסתכמת הבעיה המרכזית של Orange Time. אם תשאלו אנשים מה האתר ולמה הוא משמש, רובם המוחלט לא ידע. גם אלו שראו את הפרסומות בטלוויזיה עם ממזרים חסרי כבוד, רובם יחשבו שזה משהו ללקוחות אורנג', איזה פורטל סלולרי או משהו אחר שאפשר לראות בו את האח הגדול. וחבל.

לא יצא לי עוד להשתמש באתר. עברו כמה וכמה שנים מאז שהיה לי מנוי בספריית וידאו, או ששילמתי על צפיה בסרט בטלוויזיה/מחשב. גם ככה אני רואה בעיקר טלוויזיה, ואם אני כבר רוצה סרט אז מורידים מהאינטרנט. אורנג' נתנו לי, ולבלוגרים נוספים, גישה חינם לאתר למשך חודש, בו אני יכולה, תאורטית, לצפות בכמה סרטים שארצה כדי להמליץ לכם על 3 סרטי חובה.

ממזרים חסרי כבוד: 14.89 שח

מה כבר אפשר לכתוב על טרנטינו שעוד לא נכתב? בטח ובטח על ממזרים חסרי כבוד, אחד מסרטיו הטובים והשנויים במחלוקת של טרנטינו.

אחרי הצפיה הראשונה בקולנוע היה לי מאד קשה עם העובדה שנהנתי מהסרט – משהו בעובדה שטרנטינו מרשה לעצמו לשנות את ההיסטוריה עשה לי קצת רע. בצפיה השניה כבר הרשתי לעצמי להנות, ובבסיסו של עניין הסרט מאד מהנה. מצחיק, מרגש ועם קליימקס מטורף בסיום.

image

הר ברוקבק: 9.89 שח

לא מצליחה להבין איך הסרט הרגיש והמדהים הזה, קיבל רק 3 כוכבים באתר. אני פה כדי לתקן את זה. סיפור מרגש על שני קאובויז קשוחים בהרי הרוקי (הית' לדג'ר וג'ייק ג'ילנהול), שמגלים שהם מחבבים אחד את השני בצורה קצת אחרת. ראיתי את הסרט כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם מחדש אני בוכה ובוכה…

מילק: 14.89 שח

סרטם המצוין של שון פן, שזכה באוסקר על התפקיד, והבמאי גאס ואן סנט, על הארווי מילק, ההומוסקסואל מחוץ לארון הראשון שנבחר לתפקיד ציבורי בארה"ב. הסרט עוקב אחר מילק בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, דרך בחירתו למועצת העיר של סן פרנסיסקו, ועד לסיום הבלתי הנמנע. מרגש מרגש מרגש.

יש מספר סרטים שהפתיע אותי שלא נמצאים בספריה: חומות של תקווה, רקוויאם לחלום, וול-אי, האביר האפל. אבל כנראה שאי אפשר לבקש שכל הסרטים בעולם יהיו באתר (לפי החיפוש ישנם כ-700 סרטים באתר).

לגבי מחירים, נראה שמחיר סרט חדש הוא 14.89 שח, וסרט רגיל הוא 9.89 שח. אפשר לשלם באשראי או דרך חשבונית אורנג' ללקוחות החברה.

גילוי נאות: הייתי אורחת של אורנג', וקיבלתי גישה חינם לאתר למשך חודש.

:קטגוריותטובת הנאה, סרטים תגיות:

סיכום העשור של עכבר העיר

מפחיד קצת לגלות שנגמר עשור. בכל זאת, בכל פעם שנגמר עשור אני מחליפה קידומת, ואם בפעם הקודמת זה היה מספר כיפי כזה ומגניב, עכשיו זה יהיה מספר בוגר ואחראי. אוף. התחלתי את הפוסט בנימה דכאונית משהו.

עכבר העיר ואורנג' טיים מסכמים עשור, ומבקשים מגולשים לדרג את הסרטים, הסדרות והשירים האהובים עליהם מהעשור הראשון של המאה ה-21. בכל קטגוריה יש 100 פרטים שמהם צריך לבחור בין 3 ל-5. קשה. קשה מאד.  יש גם פעילות אונליין, במסגרתה התבקשו בלוגרים לכתוב על הבחירות שלהם, ובתמורה אנחנו משתתפים בתחרות משלנו שבסופה מערכת קולנוע ביתית. אין לי יומרות לזכות, אבל ננסה. להצבעה לבחירות שלכם הקליקו על הקישור שלי (מופיע גם למעלה). תודה!

בחירות העשור

אז להלן הבחירות שלי. הן כמובן מייצגות אך ורק אותי:

טלוויזיה:

יש יותר מדי!!!!! אי אפשר לבחור 10? 20?

באפי ציידת הערפדים – Buffy The Vampire Slayer – התחילה בעשור הקודם וסיימה בנוכחי. כל כך הרבה יותר מסדרת נעורים והתכנית שאני תמיד אבחר כטובה ביותר. אני בטוחה שאתם מסכימים איתי.

זהות בדויה – Alias – התחילה מצוין, המשיכה מצוין, ואז באה התדרדרות נוראית. אני תמיד מוכנה לראות שידורים חוזרים של סידני בריסטו, דאדי בריסטו, מייקל ווהן, גריבלדי ומיליון הטוויסטים והקליף-האנגרים שהסידרה הזו סיפקה (For starters, my name isn't Michael Vaughan).

האוס – איך אפשר מצעד בלי האוס? דרמה נוסחתית שמתחילה בתעלומה, עוברת דרך לופוס ונגמרת באפיפני של אחד ד"ר גרגורי האוס. כבר 6 עונות ולא נמאס.

הישרדות ארה"ב – ניצחה את המירוץ למיליון כנציגות הריאליטי בהצבעה. לא באמת צריכה להסביר למה.

אורות ליל שישי – Friday Night Lights – נציגה של אותן סדרות קטנות ומקסימות שאף אחד לא רואה. היא עדיין משודרת (בארץ אאל"ט ב-yes) ומומלצת בחום. התכנית מתמקדת בנבחרת הפוטבול של התיכון המקומי בעיר דילון, טקסס, שבה הכל, אבל הכל סובב סביב הפוטבול, וניצחון הוא האופציה היחידה. סדרת דרמה-בנות במסווה של דרמת ספורט.

אם הייתי יכולה לבחור עוד אז: הכי גאים שיש, המשרד ארה"ב, דוסון קריק, בנות גילמור, בוסטון ליגל (דני קריין!), ביג בראדר (האמריקאי), True Blood, המפץ הגדול, הפמליה, ורוניקה מארס, מלאכים באמריקה ומשפחה בהפרעה.

 

קולנוע:

האביר האפל – לא רק בגלל הית' לדג'ר, אבל בעיקר בגללו. מי חשב שסרט קומיקס שבו מעלים מחדש דמות של ג'ק ניקולסון יהיה מדהים כל כך. אם לא עשיתם זאת עד עכשיו, תראו.

הר ברוקבק – ביקור נוסף של הית' לדג'ר ברשימה, למרות שבסרט העדפתי את ג'ק ג'ילנהול. סיפור מרגש על שני קאובויז קשוחים בהרי הרוקי, שמגלים שהם מחבבים אחד את השני בצורה קצת אחרת. ראיתי את הסרט כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם מחדש אני בוכה ובוכה…

וול-אי – אתם בטוחים שזה סרט אנימציה? סיפור בעל כל כך הרבה רגש ואהבה, שמי בכלל שם לב שהוא מתרחש בין שני רובוטים. הייתי מוותרת על סיפור הספינה והשמנמנים, אבל צריך גם קצת קומדיה בסרט של פיקסאר.

רקוויאם לחלום – הגעתי לסרט הזה בלי לדעת עליו כלום. לא ראיתי טריילרים, לא קראתי ספוילרים, קיבלתי הנחיה אפילו לא לקרוא את העטיפה של ה-DVD. אז לא קראתי ולא ידעתי והייתי המומה במשך 102 דקות. לא יכולתי להפסיק לבכות למשך שעתיים, והייתי בשוק יומיים נוספים.

ביקור התזמורת – אחד מהסרטים הישראלים הבודדים שהלכתי לראות בקולנוע בעשור האחרון. סרט קטן ומקסים על ביקור של תזמורת המשטרה המצרית בישראל, שמתבלבלת אי שם בשנות השמונים ומגיעה לעיירת פיתוח.

בהקשר זה, אני ממליצה לקרוא את הפוסט המצוין (והוותיק) של גלעד שטיינברגר, שבו הוא מציין את חמשת הסרטים הטובים שראה בעשור האחרון.

 

מוסיקה:

מבחינה מוזיקלית אין לי בעיה להודות שהטעם שלי מאד מגוון אבל בסופו של יום אני אוהבת פופ. והרבה פופ. תנו לי בריטני, תנו לי גאגא ואני מרוצה.

Lady Gaga – Poker Face התאכזבתי מכך שליידי גאגא כמעט ולא נמצאת ברשימה. איך Bad Romance נעדר מהרשימה? ואיפה Paparazi? ממש מחדל. אז אני מצביעה לנציגות הבודדת של הגאגא.

Justin Timberlake – Sexyback – פרינס יכול לקטר כמה שבא לו, אבל ב-2006 טימברלייק עשה את הצעד המתבקש מילדון מתולתל וחמוד לכוכב פופ עולמי. ככה עושים פופ מעולה.

Kanye West – Jesus Walksרובכם חושבים קנייה ווסט וישר חושבים איזה דושבג ככה הרס את טקס MTV. אז קנייה הוא גם יוצר מוכשר שאני נהנית לשמוע ברדיו-דיסק באוטו, וזה אחד השירים הראשונים והמעולים שלו.

ColdPlay – Yellow – השיר שגילה לנו את קולדפליי, בימים שאי אפשר היה לדעת איזה מפלצת פופ/רוק מחכה לנו. אז נכון שיש להם שירים הרבה יותר טוב מזה, אבל בא לי לזכור להם חסד נעורים.

Nickleback – Rockstar – ותודה רבה לחברתי שירה שגילתה לי את השיר הזה. המנון רוק דרומי ומגניב, שפשוט כיף לשיר איתו את המילים. גם אני רוצה להיות רוקסטאר!

סאנשיין בע"מ – Sunshine Cleaning.

בשישי האחרון הלכנו לראות את הסרט סאנשיין בע"מ (Sunshine Cleaning) בסימנטק הרצליה כהקרנת טרום-בכורה. האחרונים פתחו חשבון טוויטר לא מזמן, והחליטו לצ'פר את הטוויטרספרה הישראלית בכרטיסים חינם (למדו מקולנוע לב).

הסרט מספר על אם חד הורית (איימי אדמס), שהיתה הכוסית של השכבה בתיכון ועכשיו מנקה בית, וצריכה להרוויח כסף ומהר אחרי שמעיפים את הבן שלה מבית הספר. אז מה היא עושה? פותחת חברה לניקוי זירות פשע יחד עם אחותה (אמילי בלאנט המצוינת). יחד איתם אפשר למצוא את אלן ארקין, שאני ממש אוהבת, ואת סטיב זאהן בתור המאהב/אקס-בויפרנד מהתיכון שעכשיו בכלל נשוי, ואיש עם יד אחת! אני הייתי קוראת לזה דרמה קומית שחורה. וכן, נראה שהחבר'ה רצו לרכוב קצת על ההצלחה של Little Mis Sunshine (אותם יוצרים :-))

טריילר:

סרט חמוד, קטן, מרגש ומצחיק. כזה שלא ישבור קופות, אבל יחמם את הלב. ש' פחות נהנה ממני וטען שאין לסרט קליימקס, אבל אני לא הרגשתי צורך באחד. זה סרט קטן ועצמאי, וככזה הוא לא צריך להגיע לאיזה סיום מפוצץ. לי זה מספיק.

ענבר מציינת ש: "הסרט מדכא עם טאץ' של אופטימיות. מאד אהבתי את השחקנים, בעיקר את הילד – יש לו עתיד (בתקווה שלא יצא כמו ההוא מהחוש השישי, היילי ג'ואל אוסמונט)".

בכלל הטוויטר הזה זה משהו. עזבו אתכם מאשטון קוצ'ר ו-CNN, הכיף האמיתי בטוויטר הישראלי הוא הפריביז 🙂

רוצים לקבל דיווח למייל כשיש פוסט חדש? לחצו כאן

:קטגוריותטובת הנאה, סרטים

לקרוא ולשרוף Burn After Reading

לקולנוע לב יש בלוג. יש לו גם טוויטר. מאחוריהם עומדת חברת בלינק שעושה יחסי ציבור מקוונים מצויינים לקולנוע לב.

לפני שהתוודעתי מחדש למקום, הזכרונות היחידים שהיו לי מקולנוע לב היו סרטים בחצי מחיר בקניון רמת אביב בתקופת האוניברסיטה והבנתי שמאז סגרו את הקולנוע…) וידיד שעובד בקולנוע לב באבן יהודה 🙂

כשפנו אלי והציעו לי זוג כרטיסים במסגרת הפעילות המקוונת מאחורי הסרט “לקרוא ולשרוף” קיבלתי אותם בשמחה! לא כל יום מקבלים כרטיסים במתנה, והרי ידוע שאוהב מתנות יחיה חיים כיפיים ומלאי מתנות…

נלקח מהאתר הרשמי של הסרט הסרט עצמו חביב למדי. קראתי ושמעתי כמה ביקורות לא חביבות במיוחד, וידעתי לא להגיע עם ציפיות גבוהות למדי. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, ממש נהננו מהסרט.

הוא אמנם קצר למדי (רק 96 דקות) אבל גם משעשע למדי. המון המון הומור שחור ואירועים סוריאליסטיים. שחקנים מצוינים כמו ג’ון מלקוביץ, פרנסס מקדורמנד, טילדה סווינטון (שמשחקת דמות מעצבנת בצורה מאד משכנעת…) וכמובן ג’ורג’ קלוני ובראד פיט. אני לא רוצה לספר יותר מדי אבל הסצנה שבה שני האחרונים נפגשים בפעם הראשונה פשוט קורעת.

קומדיית ריגול שחורה כפי שרק האחים כהן יכולים היו להמציא. לאחר דרמת פשע אלימה במיוחד ("ארץ קשוחה") חוזרים האחים כהן בקומדיה פרועה ומטורפת. הפעם, מצטרפים אל ג'ורג' קלוני ופרנסס מקדורמנד, גם טילדה סווינטון, ג'ון מלקוביץ' ו – בראד פיט.
הסיפור, שכידוע אצל האחים כהן הוא שולי, עוסק באוסבורן קוקס, סוכן בכיר ולא מוצלח במיוחד ב- .CIA לאחר שמפטרים אותו מסוכנות הביון מחליט קוקס להעלות על הכתב את סיפור חייו, אלא שאז כשהוא מגלה שאין לו בעצם הרבה מה לספר, הוא כותב ספר זיכרונות מדומיין.. עותק של הספר מגיע בדרך לא דרך לידי המאהבת של החבר של החבר… מה שמוביל לכך שהסוכן הלא יוצלח נסחט ע"י שני לא יוצלחים נוספים, הבטוחים שהמסמך שברשותם הוא בעל חשיבות ביטחונית עליונה וזו ההזדמנות שלהם לנסות ולמכור אותו לרוסים.
עד מהירה ענייני אהבה וביטחון המדינה מסתבכים ואיש אינו יודע עוד במי אפשר לבטוח ולמה להאמין…

תקציר רשמי (נלקח מאתר לב).

נלקח מאתר הסרט

קריאה נוספת וביקורות רציניות יותר ממני:

%d בלוגרים אהבו את זה: