ההדרדרות של SNL, עונה 36

את SNL אני רואה כבר שנים. זה נשמע מצחיק “שנים”, אבל בתחילת העשור הקודם יס שידרו בכל לילה תוכניות של SNL משנות ה-70, 80, 90 וגם משנות ה-2000 – כך שבאמת ראיתי שנים של SNL.

התכנית לא תמיד מצליחה להלהיב. בעייתי כשיש שבוע בלבד למלא תכנית של שעה וחצי במערכונים, בדיחות ומונולוג לכוכב התורן שבא להנחות את התכנית. גם נראה שחלק גדול מההצלחה של עונה תלוי בשחקנים הקבועים באותה תקופה.

נראה שהתקופה האחרונה סובלת ממחסור קשה בכוכבים. אחרי הליכתן של טינה פיי, מיה רודולף ואיימי פולהר, לחבר’ה של מחצית העשור הראשון של שנות ה-2000 אין יותר מדי מה להציע.

וכאן כנראה שורש הבעיה. הגברים של Saturday Night Live הם די סבבה. קינן תומפסון ענק, סת’ מאיירס וג’ייסון סודייקס לא רחוקים ממנו, ג’יי הצעיר והחדש מפתיע בחיקויים קורעים, וכמובן אנדי סמברג, שכנראה יהיה הכוכב הגדול שיצא מהתקופה הזו.

אז מה עם הבנות? דונט גט מי רונג, יש בנות מוצלחות, פחות או פחות, ב-SNL, (ובנימה זו חבל שלא השאירו את ג’ני סלייט שהיתה נקודת אור בעונה הקודמת), אבל מעל כולן מרחפת רוחה של קריסטין וויג. מישהו החליט שקריסטין וויג היא היא ה-כוכבת של העונות האחרונות, כשבעצם הבחורה היא האחראית הבלעדית להידרדרות החומר בסדרה (טוב נו, גם הכותבים אשמים בזה).

הרפטואר של וויג מורכב מאותן 3 דמויות/קולות/חיקויים שהיא פשוט חוזרת עליהן שוב ושוב ושוב ושוב, עד שכבר נמאס לך ואתה לא מסוגל לראות עוד מערכון בו היא מופיע כגילי, כבחורה סקסית (אך לא), כבחורה אובר-מתלהבת או כל דבר אחר.

אנצל את הבמה הזו ואצא בפניה נרגשת ללורן מייקלס: אנא ממך לורן, פטר את וויג. סבלנו אותה 5 שנים, לא רוצים לסבול עוד. ובנימה זו – גייס עוד כמה כותבים מוכשרים ותן לסנל לחזור לשעשע. הצלחתם בפרק הראשון של העונה להוציא פרק משובח, אז המשך במגמה הזו והפסק את ההידרדרות של סנל, כי בקצב הזה אאלץ להפסיק להוריד סנל (טוב נו, אני אמשיך לראות, אבל אני אעביר קדימה הרבה!).